קורס נאמני נגישות / דר' רויטל שורץ-סבירסקי
24/10/2007
 
 

הגענו לקורס נאמני נגישות שני פעילי נגישות מקרית ביאליק - בני אלגום ואנוכי. חלקו הראשון והעיקרי של הקורס התקיים בבית קיי, בית החלמה לנכי צה"ל בנהריה.

משך הקורס- ארבע וחצי ימים מרוכזים בתנאי פנימייה, ועוד מספר פגישות של ימים בודדים, בכללן הכנת מיזמים והגשתם לשם ההסמכה. הקורס מנוהל על ידי נציבות השוויון לאוכלוסיות עם מוגבלות (יחידה במשרד המשפטים שהוקמה בשנת 2000 על פי חקיקה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות) במשותף עם שק"ל, מרכז המתנ"סים והג'וינט.

מטרתו- לטפל בכל הנושאים שנוגעים להשתתפות ולהשתלבות של אנשים עם מוגבלויות בחברה. על רקע זה התקיים קורס זה, רביעי בסדרת קורסים המכשירים את ציבור האנשים עם המוגבלות בנושא זכויות נגישות.

ומה תפקיד נאמני הנגישות? קודם כל הם אמורים לפעול פנימה, לתוך הציבור של עצמם, להביא את האנשים למתנ"סים, ללמד אותם מהן זכויותיהם וכיצד ניתן לשפר את יכולתם להתנייד באופן חופשי ועצמאי. בנוסף, הם אמורים לפעול כמסבירים ומדריכים מול הרשויות המקומיות, מול נותני השירותים העיקרים, כקופות חולים, בנקים, בתי ספר, וכד', כדי לפלס את הדרך לנכים לתוך פעילות חברתית, וכל פעילות נורמטיבית בתוך הקהילה. הדגש הינו על מילת המפתח "שילוב", תוך כדי הסברה נמרצת ואיסוף מידע על מפגעי נגישות – הן הנגישות הפיזית והן נגישות השירות.

סיימנו עם החלק ה"רשמי"; מה שבעצם קרה שם זה הרבה מעבר למילה היבשה "נגישות". ההוכחה לכך: עברו כבר מספר ימים מאז שובי מ"בית קיי", ואני עדיין שם - נרעשת ונרגשת; היה פשוט מהמם, מדהים וכל סופרלטיב נוסף ימעיט מעוצמת החוויה !!!

ההרצאות היו מעניינות ורוב המרצים היו טובים והשכילו להעביר את המסר בצורה נאותה. אבל - כפי שאדריכלית יעל להב, המארגנת, הרכזת והרוח החיה מאחורי הכול, נתנה לנו להבין בתחילה, ואנו, קטני האמונה, לא ממש קלטנו זאת בתחילה - החלק העיקרי אכן היה בחוץ, במסדרונות, על הדשאים, בחדר האוכל (עם המזון הנפלא) ובכל פינה בה נקבצו יותר ממשתתף אחד מהסדנה; נוצרה דינמיקה קבוצתית מופלאה, נרקמו ידידויות חדשות של שותפים לדרך.

נאספנו מכל קצות הארץ, מרקעים שונים ומגוונים ונצרפנו בכור היתוך לכיוון מטרה משותפת - מאילת ועד רמת הגולן, יהודים, ערבים, דרוזים ובדואים. כל סוגי הנכויות ודרגותיהן, מקלה לחמורה. חברי עמותת נגישות ישראל, חברי מטה המאבק, חברי ארגון הגג, נכי עבודה, הורים לילדים עם פיגור, עיוורים ולקויי ראייה - ודאי שכחתי ארגון כלשהו, וסליחה מראש על כך...

אליקים, חנה ואני עם "פינת הליטוף"חלק הגיעו עם המטפלים והמלווים ואלו, במהלך הגיבוש המתעצם – עזרו לכל אחד, גם מבלי שתאמר המילה המפורשת "סיוע". הגדילו לעשות שני מתנדבים מיוחדים במינם מגרמניה אשר במאור פנים סייעו, דחפו מעלה בשיפועי בית קיי הבלתי-אפשריים, ואף לקחו את שני כלבי הנחייה של חנה ואליקים ישראל, שהפכו במהרה ל"כלבי המחמד" ול"פינת הליטוף" של כולנו...

הקורס היה ק-ש-ה, פיסית ונפשית; כבר עם בואנו, הוברר לנו שמדובר בקורס בתנאי טירונות.
מדי יום התקיימו ההרצאות ברצף, החל משעה 9 בבוקר ועד 10 בערב, כאשר ההפסקות היחידות הן לאוכל והתעדכנות חפוזה מה קורה בבית עם הפעוטות שהשארנו נטושים, עם בן הזוג שטען שאין לנו דקה פנוייה להתעניין בשלומו...

המרצים (הנפלאים בחלקם הגדול) התחלפו ואיתם הנושאים - מעניינים, חשובים, ובדרך כלל חדשים עבורנו. גם הוותיקים בין פעילי הנגישות שבינינו למדו להיות מודעים ורגישים לצרכי נגישותם של בעלי הלקויות האחרות. מדי שעה הפנמנו, השתנינו, התפתחנו ונחשפנו - בעיקר אלה לאלה, ויותר מדמעה אחת טפטפה במהלך התהליך.

בד בבד, עם חלוף ימי הסדנה, החלו להתרקם רעיונות למיזם הגמר המעשי, ונוצרו צוותים מגוונים ועתירי ידע, גם בזכות רבגוניות מרשימה של מקצועות ותחומי עניין בחבורה.

מרגשת במיוחד היתה ההתארגנות הספונטאנית בערב האחרון לשירה בציבור מוצלחת וסוחפת. כל העייפות, מיחושי הגב והתשישות היו כלא היו, ושירה אדירה פרצה, הודות לחליל קטן ולשירונים שחולקו כיוזמה מבורכת. השירה הפכה במהירות לריקודים, בשילוב מופלא בין הערבי מסכנין עם המרוקאי משדרות, הבדואי עם הפולניה – וכולם בקולי קולות ובמחיאות כפיים סוערות.

אין פלא אפוא שהפרידה ביום האחרון היתה קשה מנשוא.עיניים רבות טפטפו, חיבוקים ונשיקות של אנשים, שאך לפני ימים אחדים היו זרים מוחלטים.

ולסיכום: תודה אישית ומיוחדת ממני, רויטל, על חוויה שלא תישכח, שגרמה לי לשינוי תפיסות רבות, שאפשרה לי להכיר אנשים מדהימים ופעילים והעשירה מאוד את תפיסת עולמי.
 
אני כבר מחכה לאיחוד מחדש במפגשים שבהמשך הקורס!!!

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד