הרפתקה בלב ים

9/07/2013
 
 
מרגלית טויטו בהפלגה

פורסם בבלוג של מרגלית, אותו היא מפרסמת מזה שנתיים באתר דוגרינט.

 

גם לנו, הנכים המוגבלים בניידות יש צורך לצאת לטיולים וחופשות, אך לפני שאנו מחליטים לצאת לחופשה או לטיול כלשהו אנו חייבים לבדוק את מידת הנגישות של המקום אליו אנו רוצים להגיע. האם נוכל בכלל להגיע למקום עם כיסא גלגלים ולהתנייד במקום, אך לא תמיד יש אפשרות לדעת את הפרטים החיוניים האלה למפרע.

כך לפני חודש העלה בעלי את הרעיון שניסע בהפלגה. דבר שלא יצא לי לחוות והיה אחד מהחלומות שלי.

אחרי בירורים והתלבטויות החלטנו לנסוע עם "מנו ספנות" באנייה "גולדן איריס" - האנייה הגדולה יותר מבין השתיים של החברה שמבצעות טיולים באגן הים התיכון, קפריסין, איי יוון, איטליה ועוד. ההחלטה נפלה להיכנס להרפתקה נועזת כזאת כיוון שבמשרדי החברה נאמר שבמקום יש נגישות ב-99% לכל האנייה. נאמר לנו מראש שלקומה 8, שהיא הקומה העליונה באנייה, לא נוכל להגיע כיוון שהמעלית אינה מגיעה לשם, אך ליתר המקומות באנייה נוכל להגיע. דבר חשוב נוסף בדקנו דרך המשרד של "מנו ספנות" והוא רוחב הפתחים במעליות ובפרוזדורים שבאנייה - זאת כדי שנהיה בטוחים שנוכל לנוע במעברים ולהגיע לאן שנרצה.

הייתה עוד תעלומה, שלא הייתה לנו שליטה עליה והיא – איך יהיה הים - סוער? שקט? איך נרגיש כשהאנייה תנוע על הגלים?

בחששות ובתחושה שאנו הולכים להרפתקה שלא ידוע איך נרגיש בה ומה תהיה טיבה, יצאנו ביום המיועד, בעלי ואני ועוד זוג חברים שעזרו לנו לאורך כל הדרך, לנמל חיפה.

עברנו בטרמינל את ביקורת הגבולות הרגילה ונכנסנו לשטח הנמל, הייתה זאת הפעם הראשונה בחיי שהייתי בקרבת אנייה שאליה עוד מעט אכנס ועליה אעזוב את חופי ישראל... התרגשותי הייתה גדולה מאוד.

כיוון שבנמל חיפה הנוסעים צריכים לעלות בכבש מדרגות כדי להיכנס לאנייה, סודר לנו מראש שנכנס בכניסה למטה, מהמקום שמכניסים את המטען. הרגשתי שהכניסה הזאת לאנייה היא סימן לבאות...

כשהגענו לחדר שיועד לנו, פתחנו את הדלת נתגלה לנו חדר עם כל הנוחות הנדרשת לבעלי מוגבלות פיזית. אמרתי לעצמי: "אין דברים כאלה", בחלומות הכי טובים שלי לא תיארתי שבאנייה יכול להיות חדר נכים עם כל הנוחיות, מרחבים מותאמים לכיסאות גלגלים, דלתות שאפשר להיכנס מבעדם בנוחות, שירותים ומקלחת נוחים מאד.

לאחר הסידורים וההתארגנות על הספינה וארוחת הצהרים בחדר האוכל עם מלצרים שרוצים לעזור בכל ויחס טוב מכולם – שנמשך לאורך כל הטיול, הלכנו לנוח בחדר – והאנייה עדיין עגנה בנמל, לאחר שעתיים, כשעלינו ויצאנו לסיפון, האנייה כבר דהרה קדימה ומסביבנו רק ים – מים כחולים, בגוון כחול עז – התמלאתי התרגשות ופליאה מהיופי המרגיע של מראה הים שמסביבנו – והשמש שעמדה לשקוע הלכה לפנינו ברוב הדרה. – אמרתי לעצמי הרי זה אחד מפלאי הטבע. – הרגשה זו ליוותה אותי לאורך כל הימים על הספינה.

בערבו של אותו יום נודע לנו שיש אפשרות להגיע במעלית לקומה השמינית – העליונה של הספינה, שם נמצאת הבריכה ועוד דברים. כך נודע לנו שלכל הספינה יש נגישות.

בתכנית התחנה הראשונה שלנו היה האי רודוס – הגענו לרודוס בשעות אחר הצהרים למחרת היום – אחר כ-28 שעות שייט. הנמל ברודוס מצוי בקרבת העיר – לשם אפשר להגיע ברגל.

ידעתי על רודוס, על ייחודו במיתולוגיה היוונית. רציתי מאד לראות את המקום עליו מסופר שם - הוא האקרופוליס.

לא ידענו איך נוכל להתנייד באי כדי לראות לפחות חלק מאתרי התיירות.

יצאנו מהנמל וגילינו להפתעתנו שיש אוטובוס לתיירים שנוסע במסלול מעגלי בתוך העיר, מותקנת עליו רמפה כך יכולנו לעלות עם כסאות הגלגלים שלנו ולראות את העיר תוך כדי נסיעה. ראינו מהאוטובוס את האקרופוליס (יותר נכון מה שנשאר ממנו), ועוד מראה מרהיב שנחרט בזיכרוני היה מראה הנמל והים שהופיעו ממרומי צלע ההר עליו בנויה העיר. בהגיענו לנקודה מסוימת, לפי הצעת הנהג, ירדנו מהאוטובוס ונכנסנו דרך שער שבחומת העיר העתיקה והגענו לשוק ססגוני, לאחר סיבוב קצר והתרשמות מהמראה יצאנו, ומצאנו עצמנו מרחק לא רב מהנמל, והאנייה בלטה בנוף. חזרנו ברגל אל הנמל – אל האנייה.

עגנו ברודוס כ-24 שעות והמשכנו את דרכנו לאי קוס, מקום הידוע כמקום משכנו של אל הרפואה במיתולוגיה היוונית.

הגענו לאי קוס בשעות הבוקר, בעודנו יושבים בארוחת הבוקר נתגלתה לעיני לאט לאט, מבעד לחלונות האנייה, העיר בכל יופייה – על בנייניה המעניינים – ישן מול חדש שזורים זה בזה. – ככל שהאנייה התקרבה לנמל נתגלתה יותר ויותר.

יצאנו את הנמל והנה כבר אנחנו בעיר עצמה. ושוב נכונה לנו הפתעה, נודע לנו מאנשים שיש "רכבת" שעושה סיבובים בתוך העיר במסלול קבוע ויש אפשרות להעלות כסא גלגלים אחד – כך עליתי וטעמתי קצת מיופייה ומהאופי המיוחד של העיר. הרכבת עברה בסמטאות צרות בניינים ישנים וחדשים בערבוביה, פתאום עברה מתחת גשרון ישן שנמצא באמצע רחוב, היא עברה גם ליד מקומות מההיסטוריה היוונית הנמצאים בעיר. התרשמתי גם מהמרינה הידועה של קוס עם האניות הגדולות ממדינות שונות והיאכטות המפוארות שעוגנות בה ששייכות לאנשים שונים מכל העולם. מכל זה לא הפסקתי להתפעל.

בערבו של אותו יום הפלגנו חזרה לארץ. שטנו במשך כ-32 שעות בלב ים. – בהתחלה היו מסביבנו איים שונים שהלכו והתרחקו, לאחר מכן הכחול העז השתלט על הנוף סביבנו וליווה אותנו עד הגיענו לנמל חיפה.

הזמן עבר עלינו בנעימים, בשיחות ובצחוקים, בהתוודעות עם אנשים שהיו על האנייה, וצוות הבידור של האנייה אף הוא הנעים את השעות הרבות של שהות על האנייה.

נקודות הציון להצלחת הטיול הזה היו האווירה הטובה, המודעות והאכפתיות שהפגינו כלפי צרכינו אנשי הצוות, מהחדרנית שדאגה לכל בחדרנו, המלצרים ששרתו אותנו באהבה וברצון בחדר האוכל ועד למנהל המלון של האנייה "גולדן איריס", שדאג לנו לכל אורך המסע עד לרדתנו מהאנייה בנמל חיפה בסיום המסע.

חזרנו הביתה כש"טעם של עוד" בהרגשתנו – ועל כך נתונה תודתנו לכולם.

מהניסיון הזה חזרתי בתובנה ששייט הוא אפשרות לחופשה מהנה גם לבעלי מוגבלויות, השייט לא יקר במיוחד וההנאה ממנו גדולה לאין שיעור.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד