סיפורה של פלוטילת "ימה" ביוון
21/05/2010
 
 

מאת: הסבירסקים (ד"ר רויטל שורץ-סבירסקי וד"ר יורם סבירסקי)

אם היה בא מישהו לפני חמש שנים וטוען בפנינו, חבורת שייטי עמותת "אתגרים" בצפון, כי נתכנן ונבצע שייט ביאכטות סביב איי יוון, חלקנו כסקיפרים מוסמכים – היינו מסתכלים עליו כמי שנתבלעה עליו דעתו...

אבל המציאות חזקה מכול דמיון – ואסף שלנו מחברת "ימה" הזכורה לטוב (המלווה את כל מסעות השייט שלנו מאז החלו) השכיל להתגבר על כל בעיה.

וכך - מצאנו עצמנו לאחר ההכנות המתבקשות מאוחר בלילה בהסעה לנתב"ג לקראת טיסה ליוון.

עייפים וטרוטי עיניים אחרי טיסת לילה נחתנו בשדה התעופה של אתונה (איזה הבדל מסידורי הנגישות בנתב"ג שלנו!). רכב נגיש שאריגן אסף הסיע אותנו לטיול ברחובות אתונה וסביב האקרופוליס. ירדנו לסיור רגלי ברובע העתיק פלאקה (על שיפועים תיקניים במעברי החצייה באזור כמעט ולא שמעו...) ולאחר ארוחת צהרים קלה נסענו למרינה קלמקי באתונה – שם המתינו לנו חמש היאכטות היפיפיות שתהיינה לנו לבית במשך השבוע הקרוב.

על סמך הניסיון שנצבר, בחרנו בדגם "בוואריה 46" ו"בוואריה 45"; כפי שפרסמנו בעבר, הראשונה כבר הוכיחה עצמה בעבר כנוחה יחסית להתנהלות למשתמשים בכ"ג:
http://www.aisrael.org/Index.asp?ArticleID=21134&CategoryID=804&Page=2

לאחר התארגנות ראשונה - כל צוות במקומו וקניות מוצרי מזון לקראת הערכות של מספר ימי שייט - יצאנו למחרת בבוקר לאחר שנת לילה מתוקה מהמרינה לכיוון הכפר פרדיקה, "טעימה" ראשונה מנוף מדהים של ים כחול, בתים בוהקים בלובנם וכנסיות עגולות-כיפה – נוף שילווה אותנו בימים הקרובים.

עגנו על עוגן במפרצון והסתערנו על ארוחה ראשונה בלב ים – פרי יצירתה של ג'ינג'ית חברתנו המופלאה. שבעים וטובי לב שמנו פעמינו לכיוון אגינה. חמש יאכטות בסגנון "אידישה פיראטן" הצליחו להשתחל למעגנה עמוסה לעייפה בביצוע מקצועי מעורר השתאות.

הירידה לרציף – כדרכנו, על צמד כבשי מעבר (“gangway”), כאשר שניים מחברינו המתנדבים מאבטחים אותנו מכל צד בזהירות מירבית. סיור ראשון ברחובות העיירה אגינה ולאורך הטיילת לאורה הקסום של השקיעה, ארוחה במסעדת היפוקאפוס ("רק" מדרגה אחת – נגישות מירבית במושגי האיים של יוון ואוכל טעים לעילא ולעילא; Ippocampos Tel. 2297026504 ).


בני הזוג סבירסקי ביוון. נופים מדהימים וים כחול


למחרת בבוקר - יציאה מהמרינה של אגינה לאחר ארוחת בוקר עשירה. הטלנו עוגן במפרצון באי פארוס, הורדנו את סירת הגומי ("דינגי") ולמרות המים הקרים - היו כמה אמיצים שהעיזו לשחות והרוויחו ביושר את הפאסטה המדהימה שהוכנה עבורם... התרגשות מיוחדת עוררה להקת דולפינים שהשתעשעה במים לצידנו והתחרתה (בהצלחה מרובה!) ברחפת המהירה המשייטת בין האיים.

כמה מילים על ההווי שנרקם על היאכטה שלנו "פאסיפיאה" (או כפי שכינינו אותה "פאסיפלורה"...); גילי הסקיפר ויורם הקו-סקיפר; ג'ינג'ית, אליזבת ואני – צוות המטבח, הפעילות הספורטיבית מידי יום עם רצועות הגומי על הסיפון ובית המרקחת לכל המצוננים והכואבים בפלוטילה; הצמד-חמד שלנו ירון ושלום – בכל מקום ולכל צורך בזריזות ובמסירות וניסים - בתבונתו ובחוכמתו השקטה תורם לכל אחד מניסיונו הרב.

הכול נעשה ביעילות, בשקט ובתיאום מופתי – בסביבה צפופה ובלתי שגרתית, שונה כל כך מחיי יום-יום מותווי הנגישות. אחת הבעיות הקשות ביאכטה הינה הסף הגבוה בין תא לתא; ג'ינג'ית שלנו רבת-היוזמה "הרימה" משתי מסעדות שני ארגזי בירה אמסטל ריקים וקשיחים וכשאלו הוצבו משני צידי הסף – המעבר נסלל לתפארה! "פיתוח" נגישותי נוסף – גילי שלנו גילה כיצד לפרק את אחד ההגאים של היאכטה (בתנאי שמקפידים בשבעים-ושבע עיניים שצ'ופצ'יק בשם "שגם" לא יאבד במהלך הביצוע...) ואז נפתח שער יציאה מרווח מהיאכטה.

עם שקיעה שייטנו לעבר פארוס העיר, לקשירה לרציף ולהתפעלות מעיירה יפה וציורית. לאחר ארוחת ערב קלה (שמטעמי ניידות הורדה לטיילת והייתה טעימה ומושקעת) יצאנו לטיול ברחובות הקטנים והיפים, על שלל הבתים הבנויים על סלע, לאורך המעגנה אליה הגיעו מפעם לפעם מעבורות מסוגים שונים ומגוונים. חשוב לציין: בכל מקום חשנו הפגנות אהבה לישראל ושפע התפעלות מחבורת השייטים בעלי הצרכים המיוחדים והמוגבלויות השונות, החריגים כל כך בנוף היאכטות והשייטים בכל.

רכב נגיש באתונה


ולרגע עצוב: כחברת מועצת המנהלים של עמותת "אתגרים", אני חשה חובה לציין כי במקום זה מצא את מותו אמיר רוסו ז"ל. ציינו זאת בינינו והתייחדנו עם זכרו. הטילטולים שהרגשנו בכל פעם שעברה שם מעבורת הזכירו את נסיבות האסון.

למחרת בבוקר יצאנו מוקדם מתמיד לעגינה מוקדמת להידרה; עיירה זו מהווה שכיית חמדה אמיתית ובעיניי – גולת הכותרת של היופי בטיול. למרות העובדה שעונת התיירות טרם החלה – העיירה מבוקשת וצפיפות העגינה בה רבה. שוב הוכיח שיקול הדעת של אסף את עצמו והגענו לפני ה- rush hour.. מראה מרהיב של עיר לבנה, תלולה מאוד עם רחובות זרועי גרמי מדרגות ובכל מקום – חמורים ופרדות ככלי תחבורה עיקרי. לכאורה ברור שעל נגישות אין מה לדבר במקום כזה – ולא כך היא; ממקומיים שמענו כי אדם בעל מוגבלות מתגורר במקום והוא מתנייד ממקום למקום על גבי חמור נושא תו נכה! אוי, כמה ניסיתי לאתר אותו לכתבה זו!!!

שטח ההתניידות שלנו היה מוגבל לשני רחובות מהרציף כי הסמטאות סלולות באבנים חלקלקות, אך הדבר לא מנע מאיתנו להגיע למבצר המדהים ביופיו הצופה למפרץ, לגלריה ששמשה בעבר חדר בידוד לחולים קשים ולסיים את הערב בטברנה בשירה אדירה של... הבה נגילה!

בצער נפרדנו למחרת בבוקר מהידרה ליום של שייט חופשי בסביבה היפה של איים מוריקים ומפרצים כחולים לארוחת צהרים במפרץ מבודד (לא לפלוטילה שלנו – שכן כל היאכטות שלנו הגיעו "במקרה" לאותו יעד...) והוצאת דינגי. עם ערב עגנו בהרמיוני; עיירה שטוחה-יחסית (מזור לגלגלינו...) וידידותית הפונה למפרץ מקסים, עם תגלית מסעירה: שירותים נגישים למדי בבית הקפה מול המעגנה.

חשוב בנקודה זו לציין מאוד לרעה את מצב הנגישות מהיבט זה במעגנות ביוון (בהשוואה לתורכיה ולקרואטיה). יחד עם זאת – חשוב לציין בכל בית קפה מקבלים בסבר פנים יפה את כל מי מאיתנו שהגיע למטרה זו... סיירנו בהרמיוני, שתינו קפה טעים ונהנינו מהתוועדות ליאכטונרים מלאומים אחרים, ידידותיים ביותר שחלקם בקרו בארצנו ואהבו אותה ביותר. ארוחת הערב התאפיינה בניגוב הטחינה של גילי שהעלתה חיוך של נחת על פני כל שייטי "פאסיפלורה".

התחנה הבאה כללה עגינה בכף סימיון בלב המפרץ ועלייה למקדש פוסידון הצופה למרחוק. שוב בא לידי ביטוי שיתוף הפעולה המדהים בין בעלי המוגבלות בינינו לבין המתנדבים המסורים, שלא חסכו מאמץ להשיט בדינגי את כל החבורה לחוף ולהביא כל אחד דרך מדרגות קשות בעבירותן לפסגת המקדש ולצפייה בנוף לאור השקיעה הדועך.

יום שייט אחרון; לאחר לילה מטלטל וים גלי מאוד עם רוח של 20 קשר, מצאנו מפלט במפרצון קטן כדי לאכול ארוחת צהרים. יום שייט ארוך למדי הסתיים בעגינה במרינה "קלמקי"; ארוחת ערב במסעדת "עדן" בשולי המרינה (נגישה למדי וללא מדרגות) ציינה את סיום הפרק הימי של הטיול ולוותה בתודות חמות לאסף ולאיילת על התכנון המוצלח ועל הבאת הפלוטילה לחוף מבטחים. 



למחרת נפרדנו מהיאכטות שהיו לנו שבוע ימים לבית חם ויצאנו לטיול ברכבים הנגישים. שמחנו לפגוש שנית את סטפן הנהג עם האנגלית האוקספורדית שהסיע אותנו בבטחה ובנעימות לתעלת קורינתוס, לרחבי חצי האי פלופונס, לנפפליו הבירה העתיקה על שלל סימטאותיה היפות (חשוב לציין מידע שימושי: יש תא שירותים נגיש בכיכר המרכזית בבית קפה!), לאמפיתיאטרון העתיק "אפידאורוס" ולמרומי המצודה הפיניקית הצופה עליה. נפרדנו בחמימות מסטפן שהביאנו לשדה התעופה לפרק הסיום של שבוע בלתי נשכח – השיבה הביתה.

וכמה דברי סיכום ותודות. שלא יהיה צל של ספק: לא כל רגע היה קל על היאכטה. ההטיות במהלך ההפלגה, הטילטולים, הנגישות – מושג בלתי קיים בהתנהלות היום-יומית עליה ובסביבתה (במקרה זה – חופי יוון...) אבל ההנאה, החוויות, תחושת הסיפוק וההישגיות – מי ידמה ומי ישווה להן??!!

המסע המופלא המתואר בכתבה זו לא היה יוצא לפועל ללא החזון של אסף מחברת "ימה" ואיילת המדריכה של שייטי הצפון ב"אתגרים", ללא חברינו המתנדבים האהובים, ללא רוח צוות של השייטים וניסיון הפלגה והתנהלות ביאכטה שהצטבר בכמה נסיעות קודמות.

כמה קישורים (לא לפי סדר חשיבות):

 

Ø      בלוג של גילי קני.

Ø      אלבום התמונות של גילי קני.

Ø      האתר של סטפן הנהג שמאפשר לטייל ביוון ברכב נגיש לכ"ג.

Ø      תמונות של יורם.

Ø      תמונות של גל.

Ø      תמונות של ארנון.

Ø      תמונות של עמוס.

Ø      תמונות של קארין (למנויי "פייסבוק").

Ø      תמונות של דורון.

Ø     תמונות של לילך.

Ø      "ימה".

Ø      התנהלות ביאכטה לבעלי צרכים מיוחדים.

Ø      השייט לקרואטיה 2008.

 




גאנגווי כפול במקום מעבר על הישבן

 



הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד