טיול ליפן – מסע לסרט מצויר במאה ה-22 / הסבירסקים
11/11/2009
 
 

טיול ליפן – מסע לסרט מצויר במאה ה-22 / הסבירסקים

 

דלפק נגישכמו כל הדברים הטובים, גם הטיול הזה צנח לחיינו בהפתעה. כנס מדעי שבננו הוזמן אליו הפך למערבולת של התארגנות וקבלת החלטות, ובטרם קלטנו מה מתרחש – נחתנו בשדה התעופה של אוסקה לאחר טיסה בת 8 שעות להונג-קונג וטיסה נוספת ממנה ליפן.
כבר הנחיתה בשדה התעופה מתחילה לתת מושג לאן הגענו: רכבת מעבורת (shuttle) מובילה מהמטוס לטרמינל עצמו, מדרגות נעות שהופכות לנגישות לכ"ג, דלפק מונמך לדרכון וניקיון מופתי בכל פינה.

 

שירותים נגישיםרק על השירותים הנגישים ביפן אפשר לכתוב כתבה ארוכה בפני עצמה; הם בכל מקום ציבורי או פרטי, ובנויים עם כפתורים לכל מטרה היגיינית שרק תעלה על הדעת האנושית, כולל מוסיקה להסוואת רעשי רקע... והתקלות מכל הלחצנים הללו רבות ומבישות מכדי לתארן... חשוב לציין שלפחות בערים הגדולות יש שירותים מסודרים ונקיים לנכים בכל תחנה של הרכבת התחתית וברוב מבני הציבור (פחות במסעדות).

 

הרושם המשיך להצטבר גם כשיצאנו לרחוב; בכל צמתי רחובות הערים מופעלים רמזורי שמע בצלילי ציוץ ציפורים שונים לפי רחובות אורך ורוחב, שיפועים מתונים במעברי החצייה ופסי מישוש צהובים ללקויי ראייה ולעיוורים. בערים הגדולות הפסים האלה מתוחים לאורך כל הרחובות ולאורך מסלולי ההליכה לרכבת התחתית. יש אפילו פסים זמניים במקומות שמתבצע בהם שיפוץ, כדי לשמור על הרצף. פסי המישוש האלה מפריעים קצת למשתמשים בכיסאות גלגלים (במיוחד עם גלגלים קטנים ספורטיביים).

 

תחנתנו הראשונה ביפן - קיוטו: השתכנו במלון Grand Prince, המצטיין בנוחותו ובמסעדה היפנית המדהימה שבו. ללא שהות מיותרת יצאנו לעיר באמצעות הרכבת התחתית - צמד מילים מובנות מאליהן ביפן.

 

אתרים מומלצים ונגישים שבקרנו בהם בקיוטו, מעבר לטיולים ארוכים ומהנים ברחובותיה הרחבים והנגישים:

מוזיאון הסרטים המצוירים המפורסמים והכול כך אופייניים ליפן, Manga Kyoto Museum: ממוקם בבניין בית ספר ישן שהונגש להפליא עם מעליות שנוספו ושירותי נכים. במוזיאון יש ספרייה, מוצגים והצגות של דמויות מוכרות מהטלוויזיה ומהקומיקס;

 

עליה למגדל קיוטומגדל Kyoto Tower הצופה על העיר היפה ועל תאורת הלילה הססגונית. העלייה במעליות ובמעלון לקומת התצפית (בהפעלה ובליווי יעילים של עובדי האתר). התחנה המרכזית הקרובה למגדל היא תופעה בפני עצמה;

 

 

 

 

פארק מרויימה – איזור מקדשים שאחד מהם הונגש בצורה מושלמת: נעזרנו במונית כדי להגיע עד לפסגה, עלינו שלושה שיפועים מתונים עד מקום התפילה באופן שאיפשר להדליק קטורת, לומר משאלה ולגעת ברגלי בודהה... משם בדרך קלה ונוחה לטיול באזור גיון (Gion)– העיר העתיקה של קיוטו. באזור גיון נמצאHandicraft Center  בבניין נגיש ונוח המומלץ לרכישת יצירות אומנות יפניות באזור גיון ו-Gion Center , מרכז תרבות יפן (מבנה ישן ומונגש) בו מתקיימות הצגות מסורתיות מתרבות יפן, ללא תרגום. חשוב לציין כי נושא התרגום הינו נקודה כאובה בכל יפן, שיש לתת עליה את הדעת: אין כמעט מידע באנגלית כולל מקומות התיירות ומעט מאוד נותני שירות דוברים את השפה.


כניסה למקדש


רמפה במקדש


רמפה במקדש


שער המקדש

 

עיר הסרטים המצוירים Movieland המציגה מופעי סמוראים וגיישות משעשעים. הגענו לאתר המרשים ביום גשום, עובדה שהקשתה על הניידות בגלל חצץ ובוץ.

מרכז הכנסים (ש"בזכותו" הגענו ליפן) היה נגיש מאד למרות שהמבנה הוא בן כ- 30 שנה. בעיה אחת – שיפועים קצת תלולים שיש צורך בסיוע כדי לעלות אותם. אחד מהם נחסם, כנראה מחשש לתאונה בירידה.

 

לנארה, עיר עתיקה וחשובה מבחינה פולחנית, הגענו באמצעות הרכבת העילית הבינעירונית. מתחנת הרכבת טיילנו בדרך נעימה וירוקה עם חורשות עצי במבוק עבותות לפארק הצבאים הידידותיים המסתובבים חופשי ולפגודה עם פסל בודהה הגדול בעולם. גם כאן ההנגשה מדהימה וכוללת שיפועים מתונים עד לפסל ולכל המקדש. מקום משיכה נוסף לתיירים בעיר – פגודת 7 הקומות.

 

חניית נכים באחד החניונים בדרך לפוג'יימהבאוסקה התאכסנו במלון הילטון (נגיש ונוח מאוד, קרוב לתחנת הרכבת, מהווה חלק ממרכז קניות גדול וארוחת בוקר בו לעילא ולעילא). בגשם טורדני טיילנו למגדל 127 המדהים הצופה על העיר על שלל מסלולי הרכבות הגשרים ושפע הבניינים המוארים. משם טיילנו לרובע הבילוי בעיר ונהנינו מארוחה יפנית מסורתית - ארוחה הכוללת הכנה עצמית של הבשר על משטחים לוהטים, מה שמונע מהסועד לשבוע ומותיר אותו ברעבונו... למחרת, לאחר נסיעה עם שני קווי תחתית, הגענו לאקוואריום: מבנה נגיש מאוד עם כניסה מיוחדת ומעליות המקצרות את המסלולים לכ"ג וסימוני קדימות ליד המוצגים, כמה מטרים נותרו לסיבוב הקרוב. יחד עם זאת – חשוב לציין כי יש במקום שיפועים תלולים לכ"ג ידני, אך המסלול הוא בירידה (מעלית הביאה אותנו לנקודה הגבוהה).

 

היה לנו ברור שעל הירושימה לא נוותר ולשם כך נסענו מרחק רב ברכבת המהירה. התאכסנו במלון Sunroute (חשוב לציין את הנגישות החלקית בגלל חדר צפוף במיוחד, גלולה שהומתקה ע"י ארוחת בוקר בקומה 15 הצופה על אתר ההנצחה). בערב טיילנו ברחובות המודרניים והנגישים (העיר נבנתה מחדש לאחר הפצצה האטומית) ונהנינו מארוחה בפאב אמריקאי (שהיוותה אתנחתא נעימה מהאוכל היפני...). באתר ההנצחה מוזיאון ובו תמונות קשות, מוצגים מזוויעים של חלקי גוף ובגד חרוכים, שעון שעצר בדיוק בשעה 8:15 בבוקר ברגע ההפצצה, רעפים שנמסו ובהם מוטבעים כלי חרסינה מארוחת הבוקר שנקטעה וסטטיסטיקה על המדינות המחזיקות נשק גרעיני. מבנה המוזיאון – דגם של ה-Dom שחלק ממנה שרד בהפצצה. לידו פארק ההנצחה עם אש התמיד, ה-Dom עצמה וקבר שרידי ההמונים שלא זוהו. משם, ברגשות כבדים, המשכנו בסיור הרגלי לשרידי הטירה שנהרסה בהפצצה ולידה מקדש ששוקם (ובו חזינו בחתונה מסורתית) ועץ אקליפטוס ששרד דרך פלא את הפצצה.

 

לטוקיו הגענו בשעה מאוחרת ברכבת המהירה ונסענו היישר למלון Citadines. כאן חיכתה לנו הפתעה – בחדר הנגיש לא הייתה אפשרות להגיע אל המיטה עם כיסא גלגלים. אחרי מו"מ די ממושך נמצא סידור. הסיפור הזה המחיש לנו שוב את העובדה שבמלונות רבים (גם באירופה) שכל נכה מגיע עם מלווה מסייע.

 

רחוב ברובע Shinjukuבבוקר יצאנו לרובע Shinjuku ובו סיירנו בפארק עם מקדש והתפעלנו מאורות גורדי השחקים המדהימים ומאירים את הלילה בריכוז ושלל צבעים שטרם ראינו. במהלך הימים בטוקיו טיילנו יום אחד באיזור Asakusa במקדש ובפארק יפה, במוזיאון מדע מאכזב ובאיזור הקניות של מוצרי החשמל  Electric City בלב גורדי השחקים המוארים. יום אחר הקדשנו לרובע Odiba ובו המוזיאון הימי המרשים (נגיש חלקית), מרחצאות "אונסן" מסורתיים ובניין אולפני פוג'י עם תצוגות סרטי אנימציה.

 

שריד מטייפון "מלור" (שגבה 2 קורבנות ביפן) השאיר אותנו מספר שעות בכוננות סערה במלון אך לא לזמן רב; מכיוון שלאחר ליל סערה השמיים התבהרו, חשנו לגני הארמון הקיסרי ומשם ברגל בדרך נגישה עד Tokyo Tower המשקיף על כל העיר משקיעה עד חשכה ושלל האורות. חשוב לציין כי מפלס התצפית הונגש בשיפוע המאפשר לכ"ג להגיע לנקודת התצפית בנוחות. משם טיילנו מרחק רב לרובע גינזה – מרכז הקניות היוקרתי ("אלא לראותם בלבד"...).

 

את פיסות הטבע בטיול הדחוס ליפן היוו יומיים של טיול ברכב שכור להר פוג'י ולפוג'יימה. גולת הכותרת הינה העלייה המרהיבה עד לתחנה האחרונה לפני פסגת ההר המושלג והידוע ביופיו (חשוב לציין כי המסעדות בפסגה אינן נגישות ויש שירותי נכים). לנו בעיר פוג'יימה במלון Resort Inn Fuyo (נגישות חלקית מאד) ולמחרת, לאחר ארוחת בוקר באחת ממסעדות רשת Gusto  (למי ששבע מסושי...), ביקרנו ב-Music Box, מוזיאון תיבות נגינה קסום ובו נמצאת תיבת הנגינה הגדולה בעולם. המוזיאון נגיש לגמרי (למרות שהמבנה הראשי עתיק) – עתיר שיפועים נוחים, שירותי נכים בכל קומה וחנייה מוסדרת ונוחה. נהנינו מקונצרטים מכל אחת מהתיבות הקסומות ומקונצרט חי שבוצע ע"י הרכב מוזיקלי. בהמשך טיילנו סביב האגמים, בקרנו בפארק הכלבים וקינחנו במסעדת מבשלת השיכר הנגישה בעיר.

 

פינה עם עדיפות לנכים באקוואריום באוסקהבטרם שבנו לארץ, עצרנו ליומיים בהונג קונג. התאכסנו במלון Eaton הנגיש והממוקם ברחוב הקניות Nathan. השינוי מיפן – זועק לעיניים: רחובות מלוכלכים, עם קבצנים וריחות קשים של דגים. יש מעט מאד שירותי נכים ציבוריים. יחד עם זאת, השיפועים במעברי החצייה תקניים עם בליטות ללקויי ראייה. יש גם אוטובוסים נגישים. חשוב לציין כי רואים יותר נכים ועיוורים ברחובות... בערב נהנינו מארוחה במסעדת Aquaהמומלצת בקומה גבוהה על מנת לצפות במופע אורות מבנייני העיר. למחרת נסענו בתחתית (מערך רכבות שונה לגמרי: במקום מעליות כמו ביפן – מעלונים איטיים רק בחלק מהתחנות. יחד עם זאת – הלוואי אצלנו...) לחצי העשיר והמצוחצח של העיר; מרכזי קניות מפוארים, פארק עם פנסים סיניים, ומזרקות מרהיבות ועלייה ברכבת המשופעת עד ל-peak, פסגת העיר הצופה על המפרץ ולמופע האורות מגורדי השחקים (בשעה 20:00 בדיוק), במבט מואר ויפהפה לסופו של טיול בלתי נשכח.

 

ברצוננו להודות לאבי, שסיפק לנו (באתר "למטייל" ובאתר "נגישות ישראל") מידע ראשוני חשוב על הנגישות ביפן ובהונג-קונג. ב- 2017 מסבים את תשומת ליבנו לאתר "נגישות יפן".

 

כמה טיפים כלליים, לא רק בנושאי נגישות:

ברוב המקומות אין שילוט באנגלית (או שהוא קטן, חלקי ונסתר). זה נכון אפילו ביחס לשמות רחובות ולכן קשה להתמצא במפה, שלפעמים הייתה "מפה אילמת" בשבילנו.

היפנים ברחוב (להבדיל ממתכנני השילוט) מבינים את הקושי של התיירים ומנסים לסייע כמיטב יכולתם (רובם לא למדו אנגלית)... המימסד לא מעוניין להקל על מבקרים זרים.

הנהיגה בצד שמאל (כמו באנגליה, למשל). רכב שכור כולל GPS ביפנית בלבד (למיטב ידיעתנו).

ב- GPS אפשר להזין מספר טלפון או מיקוד ולהגיע ליעד בלי לדעת יפנית...

קשה עד בלתי אפשרי למצוא חניה במרכזי ערים הגדולות.

בקיוטו (ואולי גם בערים אחרות) המדרכות מיועדות גם לרוכבי אופניים. הם נוסעים מהר וכל סטייה של הולך-רגל (או משתמש בכיסא גלגלים) עלולה להסתיים בתאונה. באותן מדרכות יש שיפוע-צד חזק למדי והמשתמש בכיסא גלגלים יתקשה לשמור על נתיב ישר בחלק המיועד להולכי-רגל.

בטוקיו (ואולי גם בחלק מהערים האחרות) יש איסור על העישון דווקא ברחוב. יש פקחים במדים מיוחדים שאוכפים את הנושא. יש פינות עישון במסעדות.

הטיפול בנכים בטיסות יוצאות מהונג-קונג מסורבל ביותר. למרות שהגענו בזמן עיכבו אותנו ב- check-in ולא נשאר זמן אפילו לשתות קפה ב"דיוטי-פרי". לא להסתמך על "קניות של הרגע האחרון" שם...

.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד