תאילנד / אייל סבג
21/01/2008
 
 

אתר למטיילאייל סבגבאדיבות אתר למטייל
צילומים: אייל סבג

אייל סבג, נכה שיתוק מוחין וכתב אתר למטייל, יצא לטיול בן שלושה חודשים שיכלול את תאילנד, לאוס וקמבודיה. דיווח מתחילת המסע.

נוחת בבנגקוק

אני כותב את המייל הזה בבוקרו של יום שני ה- 24/12/07. עוד שעתיים אתפוס את האוטובוס לעיירה המקסימה פאי וזה זמן נפלא לספר לכם על חוויותיי מהשבועיים האחרונים. ממש לפני שבועיים נחתתי כאן, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - תאילנד. האוויר הלח, הזיהום המחפיר, השמש שלא חייכה כבר שנים - כל אלו קיבלו את בואי עם יציאתי משדה התעופה. שתי בחורות נחמדות אותן הכרתי בשדה התעופה בעמאן, התלוו אליי לנסיעה במונית (260 באט... שווה בהחלט להתמקח) שלקחה אותנו היישר לרחוב הקוואסאן - אל ליבה של ה"ברנז`ה הישראלית". הישראליות ירדו כ-250 מטר לפניי ואני, שהזמנתי מקום מהארץ, לקחתי את מלון "הרויאל הוטל" שבהחלט סיפק תמורה הולמת לכספי (מקלחת חמה, חדר ממוזג וארוחת בוקר - והכל תמורת 31$). רק כאשר יצאתי מהמלון בשעת ערב מאוחרת, הבנתי ש-250 מטר יכולים להיות בהחלט משמעותיים לבחור מוגבל הנעזר במקל הליכה. התחבורה בבנגקוק ממש סואנת ולצערי גיליתי שאין כאן רמזורים להולכי רגל (לפחות לא בכל מקום) - עובדה אשר הפכה דבר כל כך פשוט לסיוט של ממש. רק לאחר רבע שעה הצלחתי לעבור את הכביש בעזרת תאילנדי אדיב. אז המוגבלים ביניכם - קחו זאת בחשבון.

הבילוי ברחוב הקוואסאן בלילה הוא חוויה של ממש. המון תרבויות מתמזגות ברובע אחד לא גדול במיוחד. מכל עבר דוכני מזון מהיר המציעים שפע של אוכל במחיר לכל כיס. גם המזכרות, הביגוד, ההנעלה, ושאר מוצרי תיירות - נמכרים כאן ממש במחיר מציאה (הכל תלוי במיומנות שלכם להתמקח ולהוריד ככל שאפשר את המחיר).

למחרת היום ביקרתי בארמון המלך, המציג מקדשים מרהיבים עם פסלים מצופים זהב. ראוי לציין שהכניסה (תמורת 250 באט) מותרת בלבוש צנוע בלבד (מכנסיים ארוכים ושאר ביגוד נמסר למבקרים בכניסה תמורת פיקדון של 100 באט). מדהים עד כמה מוכשרים וחרוצים התאילנדים שבנו ועצבו את אותם מקדשים. הארכיטקטורה פשוט מושלמת. את המשך היום העברתי במרכז קניות ממוזג (MBK) שכדאי מאוד לבקר בו לפני החזרה לארץ - לרוכשי המתנות שביניכם (במקרה שלי - הייתי חייב מצלמה). המרכז מציע שפע של דברי חשמל, מוצרי אלקטרוניקה, מזכרות, מתנות, אוכל מהיר, ועוד ועוד...

את הערב סגרתי עם אותן הישראליות שפגשתי בטיסה הנה, שפגישה "מקרית" נוספת עימן - הובילה אותי ל"קשר הישראלי", שם רכשתי כרטיס נסיעה לאי המדהים קו צ`אנג, תמורת 250 באט (כולל נסיעה במיניבוס ומעבורת לאי).

ממשיך לאי קו צ`אנג

כעיקרון, הייתי אמור להצפין כבר עם נחיתתי בבנגקוק אך לצערי גיליתי שהניתוח שעברתי או אולי גילי (כן, כן, אנחנו כבר לא צעירים) קצת מכבידים ומאלצים אותי לשנות את המסלול המקורי (בעיקר היציבות שלי). הנסיעה לקו צ`אנג באה בספונטניות והיא נדרשה עבורי על מנת שאקח פסק זמן, אעריך מחדש את שהכתיבו לי גופי ומגבלתי, ואתכנן מחדש את מסלול נסיעתי כמו גם רמת הקושי הגיאוגרפי הקיים במקומות הללו. החיים לימדו אותי להקשיב לגופי ואני מקבל זאת בהבנה רבה. התאילנדים אדיבים ומסבירי פנים, מה שמקל במידה לא מועטה את ניידותי כאן עם "תרמיל הנוודים" שלי. אשקר אם אומר שקל להיות לבד בארץ זרה. ישנם אנשים שקל מאוד להתחבר אליהם ולפתח עמם שיחה, אך ישנם גם כאלה שהנכות שלי מהווה עבורם איום לא ברור ואני משער שהם מקשרים זאת לתלות מסוימת שעלולה להיווצר ביני לבינם. זה מבאס מצד אחד אבל מצד שני זה משהו שבהחלט לקחתי בחשבון.

לאי קו צ`אנג הגענו לאחר 7 שעות נסיעה (כולל חצי שעה המתנה ושייט במעבורת אל האי). המונית שהמתינה שם העמיסה אותנו (תמורת 50 באט נוספים) ואני בחרתי לרדת במפרץ ה"חופים הלבנים" שסיפק בונגלוס עם מאוורר, מקלחת חמה וארוחת בוקר תמורת 800 באט. האמת שהמקום ממש נחמד אבל הוא נועד יותר לזוגות המעדיפים להתבודד או למשפחות.

למחרת עברתי למפרץ "החוף המבודד" שעל אף שמו, מצאתי כאן לא מעט צעירים שעם חלקם פיתחתי שיחה נעימה. מזג האוויר כאן ממש חמים ונעים, החופים לבנים כקמח ועצי הקוקוס נוטים בזווית של 45 מעלות. יש לא מעט רגעים בהם אתה חש שאתה חלק מתוך גלוייה. מחיר הארוחות כאן ממש מצחיק כמו גם המיצים הטרופיים שטריותם אינה מוטלת כלל בספק. לצד אותם רגעים יפים יש גם את אלו ששוברים אותך מעט עקב הבדידות. אמנם פיתחתי פה ושם שיחה כזו או אחרת אבל עדיין... עצם השהייה לבד - מעיקה במקצת על ההרגשה שכולי תקווה שהיא תשתפר בהמשך. השבוע האחרון הזה לבד, סיפק לי לא מעט תובנות על עצמי, תובנות שוודאי יהפכו עם הזמן לעוד נושאים בהרצאות אותן אני מעביר מאז שזכיתי להפוך נכות לאיכות, נושאים שכולי תקווה שיהוו חומר למחשבה לעוד לא מעט אנשים.

עם שובי לבנגקוק ולאחר 3 ימים שלא ראיתי את עצמי במראה, פתאום גיליתי שאני מביט באחיו התאום של קינג קונג (רק המוגבל). האמת שזה היה משעשע אבל לראשונה הרגשתי שאני ממש במסע תרמילאים אישי.

נוסע צפונה לטרק של רד-בריק

לפני שבוע הכרתי לראשונה את בית חב"ד אשר בבנגקוק, שם המתנתי לנסיעה צפונה לצ`יאנג מאי. החברים שם עושים עבודה ממש מבורכת. שירותי האינטרנט הם חינם, כמו גם שיחות הטלפון. צורם לומר את זה, אבל רק כאשר אתה בחו"ל, אתה למד עוד ועוד דברים על חובשי הכיפות בפרט כמו גם על עולם הדת בכלל. לאחר ארוחת צהריים מילאתי את מצוות הנחת התפילין (מה שלא עשיתי מהיותי נער מתבגר), אין לי הסבר ממשי לצורך הזה שתקף אותי פתאום, אולי זו הבדידות, אולי אלה חובשי הכיפות האדיבים, ואולי סתם מצווה מתבקשת. מה שזה לא היה - זה גרם לי לתחושה טובה. בבית חב"ד הכרתי בחור ישראלי בשם מואיז, אשר חתם טיול ממושך באמריקה ובאוסטרליה. לאחר שיחה לא קצרה על החיים בכלל ועל המזרח בפרט - הוא נאות להצטרף אלי לנסיעה צפונה.

3 שעות לאחר מכן עלינו צפונה באוטובוס שם אמורים היינו לערוך את ה"טראק" של רד-בריק. התקווה שהמגבלה אשר גילתה לי יותר ויותר על עצמי בשבוע האחרון - לא תגלה לי דברים נוספים - נשאה פרי ואת המסע הזה צלחתי ללא קשיים מיוחדים. רק אמש, מעט לאחר ערביים, שבתי מהמסע אשר במקורו, אמור היה להיות בן 3 ימים אך הנהג התאילנדי שלנו, סיימון שמו ואשר התפתחה בינינו ידידות מיוחדת, הזמין אותי לכפר שלו המרוחק 4 שעות נסיעה מהעיר צ`יאנג מאי. 3 הימים הראשונים היו רק טעימה מזערית ממה שחיכה לי בכפר של סיימון. נסיעות שטח ארוכות בג`ונגלים סבוכים, רכיבה על פילים, צפייה בקופים ונחשים, מפלים, מעיינות עם מים חמים, נשים ארוכות צוואר, שבטים עתיקים המשמרים את אורחות חייהם באופן הדוק, שייט על רפסודות...
כל אלו לא הכינו אותי למה שחיכה לי בהמשך. עובד הגסטהאוס כאן אמר לי שזה נדיר מאוד שנהגי הטרקים המאורגנים נאותים להזמין לבתיהם תיירים. רק כאשר הגעתי לכפר של סיימון - הבנתי עד כמה אני בר מזל.

ביקור בכפר של סיימוןאנשי הכפר Banpakuwlam מאוד עניים. אין חשמל, אין מקלחות ובתי שימוש (פרט לצריפון מאולתר שבו יש חור וגיגית מלאה במים). רוב הצריפים הם מקש ומעץ והמטבח (חור ברצפה עליו עומד סיר על גחלים) וחדר השינה מחוברים. כמובן שלהתקלח בטמפרטורה של 3 מעלות בערב לא באה בחשבון (אני מתכנן עוד להביא ילדים לעולם) אז נשארתי מג`וייף 3 ימים. למרות העוני הלא פשוט, רוב האנשים מחייכים ומסבירי פנים. 3 ימים שהאכילו אותי מהמעט שיש להם (אורז, ירקות ונודלס), ילדי הכפר ערכו לי מצעד יומי כשאני מובל על ידי ילד בן 3. כולם יחפים עם ביגוד מרופט אבל תמיד עם חיוך מלא הערצה. לפני השינה, סיימון הכין את המשטח עליו ישנתי ובו לא פחות משמונה שמיכות בהן התכסיתי (ועדיין היה לי קר). את הבוקר פתחו לי חיות הכפר בשירת הורה מיוחדת במינה.
מי לא שר שם?! חזירי בר, תרנגולות, חתולים, כלבים, פרות... והכל בשעה 4 לפנות בוקר. קפה חם עם אורז וירקות פתח לי את הבוקר, המשיך אל צהרי היום וסגר לי את הערב.

אייל וילדי הכפראמש התקיימו הבחירות לממשלת תאילנד. הכפר בו ישנתי הכיל תיבת קלפי מיוחדת שריכזה את הצבעות אנשי הכפר כמו גם של כפרי הסביבה שבאו בהמוניהם להצביע. כל הלילה בישלה אישתו של סיימון בכוונה למכור את מטעמיה לאנשי הכפרים שהגיעו מרחוק (בהליכה). רק לאחר חצות היא עצמה עין בציפיה ובתקווה שתמכור את שהכינה (כאמור, על מדורת גחלים וסירי ברזל). המאכלים היו הצלחה של ממש. השמועה התפשטה בכפר ולאחר ההצבעה בקלפי, הגיעו כולם למנה חמה ומרק שנמכרו ביחד תמורת 10 באט (0.83 ש"ח +-). לקראת צהרי יום ראשון ולאחר 3 ימים של אירוח וחווייה מדהימה - עזבנו את הכפר כאשר הילדים מלווים אותי ביציאה. ילדים יחפים, מלוכלכים, ילדים שלא ראו מקלחת הגונה (בנהר החוצה את הכפר) לפחות שבוע, ילדים עניים, שמאושרים על שניתנה להם הזכות לתת יד לתייר בלונדי תכול עיניים בעל מגבלה, בשעה שצעדו עמי לאורך הכפר כמו גם הכירו לי את בית ספרם.

זהו פחות או יותר. הרגל לא מטיבה עמי ואיני יודע מה יהיה הלאה אך כולי תקווה שיהיה בסדר. סביר להניח שאשוב הנה לקראת סוף השבוע ואחצה את הגבול ללאוס. חושב עליכם לא מעט ומתגעגע.

אי שם מצפון תאילנד...

ומיהו אייל סבג? הנה פרטים נוספים.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד