אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

חייל אמריקאי שנפצע בעירק משתמש בטכנולוגיה שעזרה לו להשתקם

ומתכוון לעזור לאחרים

מאת: ג'ונתן קוניהולם (תרגום - תומר אילן)

ב-1 לינואר 2005 מורדים עירקיים ארבו לסיור כוח מארינס האמריקאי ליד נהר הפרת. הם הפעילו מרחוק מטען עמוס בחומרי נפץ ורסס ואז החלו לירות. המחלקה תפסה מחסה והשיבה אש. אני נפצעתי בפיצוץ הראשוני ובעקבות כך זרועי הימנית נכרתה מתחת למרפק. רב"ט בריאן פארלו נהרג בפיגוע ומאוחר יותר באותו חודש נהרגו ארבעה מחברי למחלקה: סמל ג'סי סטרונג, רב"ט כריסטופר וויבר, רב"ט ג'ונתן באולינג ורב"ט קארל לין.

כאשר משפחתי וחברי בבית חגגו את השנה החדשה, חיי השתנו בן רגע והתחלתי מסע חדש ובלתי מתוכנן. לאט לאט גיליתי שהנכות ממנה סבלתי עקב הפציעה תיצור לי גם הזדמנויות ולא רק מגבלות. את השיעור הזה אני ממשיך ללמוד יום יום.

לפני שיחידת המילואים שלי במארינס גויסה ונשלחה לעירק, עבדתי על תואר דוקטור בהנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת דיוק והייתי שותף בחברת סטארט-אפ לתכנון מוצרים. ניגנתי בגיטרה, הייה לי רשיון טיס אזרחי ועסקתי בתחומי עניין רבים נוספים שלצערי נגמרו עבורי ביום שנפצעתי. ב-29 לדצמבר, ממש לפני שמלאה שנה לפציעתי, עשיתי טיסת מבחן וקיבלתי בחזרה את רשיון הטיס שלי. אני תקווה שחלק מהפרוייקטים שעליהם אני עובד עכשיו ייצרו בסופו של דבר פרוטזת יד שתאפשר לי לפרוט שוב באצבעות על הגיטרה.

לטכנולוגיה יש משמעות עצומה בסיוע להקלת המשמעויות של פציעתי – החל בפרוטזות שמשחזרות את הפעולות של היד שאיבדתי ועד לטכנולוגית מחשבים מבוססת Windowsשאיפשרה לי להמשיך בקריירה שלי.

הותאמו לי שלוש פרוטזות. הראשונה היא פרוטזה מיו-אלקטרית שמשתמשת בתנועות של השרירים שנותרו בזרוע שלי לשלוט בכף יד ובפרק כף יד מכניים. השניה היא פרוטזה מופעלת בכח הגוף, עם כבלי מטוסים ורצועות גומי שמאפשרים לי למשוך בכתפיים ולהאריך את הזרוע שלי על ידי פתיחת וו או התקן כף יד. והפרוטזה השלישית הינה זרוע קצרה יותר שמחזיקה עט שרטוט או מפרט גיטרה.

הטכנולוגיה המסייעת מתחילה במקום שבו הפרוטזות מסיימות. אני מהנדס ולכן שרטוט הוא יכולת חיונית בשבילי ויש שתי פיסות טכנולוגיה שהן קריטיות לאפשר לי לשרטט שוב. הראשונה היא הפרוטזה שבאמצעותה אני מחזיק עטים אך היא לא מספיקה כי השליטה שלי לא מספיק טובה לשרטט על נייר. השנייה היא לוח כתיבה אלקטרוני מדגם Cintiqעם כפתור ביטול שמאפשר לי למחוק קו ולנסות שוב בלי לקלקל את שאר השרטוט.

לעבודות תכנון בעזרת מחשב (CAD), אני משתמש ב-Space Ballשהוא מכשיר כיוונון תלת מימדי שאני יכול להפעיל בקלות באמצעות ידי השמאלית בלבד. ה-Space Ballהוא מכשיר חיוני לעבודת CADביד אחת משום שכיוונון מודל ה-CADעל המסך מחייב בדרך כלל שילוב של תנועות עכבר ולחיצות מקשים.

תמיד נהגתי לפתור בעיות וזה סייע לי להתמודד בזמן ההתאוששות. ברגע שהייתי צריך לחיות את חיי עם יד אחת בלבד, הנסיון לראות כמה דברים אוכל לעשות עם יד אחת בלבד הפך להיות מעין משחק.

אשתי היא מתמחה ברפואה שעובדת יותר מ-80 שעות בשבוע כך שאני מבלה חלק מיכר מזמני בטיפול בסאם, בני בן ה-6 ובנסיון לעשות עבודות בבית. אחד מהדברים הראשונים שעשיתי אחרי שקיבלתי את הפרוטזה היה להתקין מאוורר תקרה שקנינו לסאם ליומולדת. הוא נראה כמו פרופלור של מטוס וכשסאם ראה אותו מונח בסלון הוא שאל למה לא תליתי אותו. לא מצאתי תשובה טובה לשאלה. לקח לנו כמעט יום שלם להתקין אותו, אבל לבסוף הצלחנו.

באוניברסיטה למדתי הנדסה ביו-רפואית, והחלטתי למקד את המחקר שלי בטכנולוגית פרוטזות. רוב הטכנולוגיה הזאת מתוכננת על ידי אנשים שלא משתמשים בה ומו טכנולוגיה עכשווית אחרת, פרוטזות נכנסות תחת אותו עקרון כלכלי של "מידה אחת לכולם" כמו מוצרי צריכה לשוק רחב. עם זאת, השוק לפרוטזות זרוע הוא די קטן והצרכים של כל אדם הינם ייחודיים. לאנשים יש יכולות שונות וצרכים שונים.

כעת יש לי שני יעדים מקצועיים ששלובים זה בזה. ראשית, כאקדמאי, אני מקווה להכניס שיפורים שהפרוסתטיקה המתקדמת ביותר שקיימת כיום. כולם מתלהבים מאיך שהפרוטזות האלה יכולות לעזור לאנשים, אבל הן מבוססות על טכנולוגיה בת 20 שנה שלא השתפרה משמעותית בשני העשורים האחרונים. שנית, אני עובד עם שותפיי העיסקיים ועם אחרים לפתח תוכניות להתקני פרוטזה שמשתמש או מומחה פרוטזות יוכל להוריד ללא תשלום, להתאים ולהשתמש בתוכניות לבנות פתרון לבעיות הספציפיות שלהם. בעייה נפוצה כזאת היא היא מחסור בפרוטזות בכלל – צורך המורגש על ידי קטועי איברים בסיירה ליאונה ובשאר העולם.

רציתי לשרת את מולדתי ואכן עשיתי זאת כנחת במארינס. עכשיו, אני מסתכל קדימה לקראת השירות שאוכל להציע לאנשים עם מוגבלויות בקהילה העולמית. אם להשתמש בציטוט את ראש אונירסיטת דיוק, ברצוני "לשים טכנולוגיה וידע במקום שהם ישרתו את החברה".