תוך כדי תנועה
15/01/2011
 
 

מאת: ארן הרשלג

מה עולה לכם בראש כשאתם שומעים את המלה: "קרמבו"?

סביר להניח כי רובכם תאמרו כי מדובר בממתק חורפי עם זיכרון ילדות חזק, אחרים יגידו כי מתחילים לאכול אותו מהעוגייה והנותרים יזכירו כי מתחילים לאכול אותו מפסגת השוקולד שלו.

איך שלא יהיה, לכולם יהיה לומר עליו רק דברים טובים (למעט התזונאים).

גם עדי אלטשולר חשבה כך, בעיקר משום שהשם שיקף בעיניה דבר נוסף ונסתר מן העין.

אלטשולר הקימה בשנת 2002 בהיותה בת 16 בלבד, תנועת נוער ראשונה ויחידה מסוגה בעולם, לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, השם היה "כנפיים של קרמבו". לסיפור של אלטשולר נחזור בהמשך, אך נוסיף כי התנועה מקיימת פעילות חברתית-חינוכית בלתי פורמאלית פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים, במודל של חונכות אישית-במסגרת קבוצתית.

מרבית החונכים הפועלים בהתנדבות, הינם בני נוער מהחינוך הרגיל. הפעילות המשותפת תורמת להגברת המודעות לאוכלוסיות מיוחדות ולנגישות חברתית, תוך מתן מענה לצרכיהם הרגשיים והחברתיים והשתלבותם בחברה הישראלית של אנשים עם צרכים מיוחדים.

התנועה שבין מקימיה נמנים גם: עודד אורלב, ארז אלטשולר קלאודיה קובי, ליאת רחל רן וארגון "ליד", מונה כיום כ-900 ילדים ובני נוער פעילים, הורים, אנשי מקצוע ובוגרים של התנועה.

"ללא דעות קדומות"

"כנפיים של קרמבו הינה תנועת הנוער היחידה לילדים עם צרכים מיוחדים", אומרת אופירה רותם מנכ"לית תנועת הנוער, "התנועה משלבת צעירים בעלי מוגבלויות, יחד עם בני נוער ללא צרכים מיוחדים נראים לעין, לפעילות חברתית חווייתית ומיוחדת פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים.

התנועה קולטת צעירים עם מוגבלות מורכבת, אשר אינם יכולים להשתלב במסגרות חברתיות אחרות ומאפשרת להם באמצעות הליווי המתווך של בני הנוער החונכים אותם לחוות פעולה כמו בתנועות נוער אחרות. בכל פעילות שלנו מצטרפת גם עובדת סיעודית מחברת מט"ב, מה שמאפשר לנו לקלוט גם ילדים עם חיתולים או הזקוקים לסיוע בשירותים.

"אני פנסיונרית של הצבא, לאחר שחרורי עבדתי מספר שנים בחברות היי-טק כמנהלת משאבי אנוש. בשלב מסוים חיפשתי עבודה לנפש ופניתי למגזר השלישי וכך הגעתי לכנפיים של קרמבו. אני אם שכולה, בני הבכור נהרג בתאונת דרכים לפני 10 שנים כשהיה בן 21, חודש בלבד לאחר שסיים קורס קציני הנדסה קרבית. זוהי עבודה שיש בה משמעות חשובה לאיכות החיים שלי. נפגשתי בתנועה עם בני נוער מדהימים, הפעילים באהבה ענקית עם ילדים נכים ללא רתיעה וללא דעות קדומות, זוהי חוויה שממלאת אותי במשמעות מדי יום ביומו, התחושה שהעשייה שלנו עושה שינוי אמיתי בחייהם של צעירים, עם או בלי צרכים מיוחדים היא חוויה יומיומית מיוחדת. מאז שהגעתי לעמותה הכפלנו את מספר החניכים והחונכים, והגדלנו את מספר הסניפים מ-8 ל-12 ועוד ידנו נטויה. זה פשוט סיפוק ענק".

מה השינוי העובר על החונכים המתנדבים?

"אנו רואים מסקר שערכנו שביעות רצון אמיתית של בני הנוער החונכים. האמירות בדרך כלל מדברות על החיבור האישי, על שיתוף הפעולה בינינו ועל השפה המשותפת שנוצרה. מלבד זאת אני מעריכה שמדובר בתגובה המשפיעה לא פחות על החונכים מאשר על הילדים. אמירות כמו: החניכה שלי גורמת לי לאושר ויש לי קשר אישי וחם שמוסיף לשמחת חיים שלי, רק מחזקות את העניין.

"במקביל, משפחת הילד בעל הצרכים המיוחדים מציינים את השמחה הנגרמת לילדיהם. כך למשל כתבה לנו אחות לילד כזה מסניף התנועה במעין ברוך: 'יש לי אח עם צרכים מיוחדים, שמאוד אוהב את כנפיים של קרמבו. הבקרים וההשכמות לבית הספר נורא קשים, מלווים במאבקים יומיומיים, מלבד ימי שני שהילד 'מזנק' מהמיטה באושר ובהתרגשות וכבר בערב שלפני הפעילות מכין את החולצה של התנועה ולא מצליח להירדם מהתרגשות. הכנו לו גם קפוצ'ון עם הסמל שלכם, כי גם בחורף בשיא הקור הוא מתעקש ללכת עם החולצה הקצרה של כנפיים של קרמבו. מיום שני בערב, לאחר הפעולה, הוא כבר מחכה שיעבור השבוע ושיגיע יום שני הבא'. זוהי רק דוגמה אחת וקטנה ממכתב ארוך, המספר למעשה את סיפורה של התנועה כולה - זה אומר בשבילי הכל".

כפי שתואר בתחילת הכתבה, התנועה צמחה מתוך הקשר המיוחד בין עדי אלטשולר לכפיר קובי, שהיה החניך הראשון וההשראה להקמת התנועה. החברות בין עדי לכפיר החלה כשעדי בת ה-12 פגשה אותו כשהיה בן 3.

כפיר, ילד עם שיתוק מוחין קשה, שמח וחברותי שללא קשר למוגבלותו הפיזית, היה גאה בעצמו ורצה להיות שותף לכל המתרחש סביבו. בזכות אופיו המיוחד של כפיר וכישוריו החברתיים, נחשפה אלטשולר לצורך החברתי שלו במסגרת חברתית בשעות אחר הצהריים.

בשלב מאוחר יותר התברר לה שיש עוד אלפי ילדים שכמו כפיר, מתקשים לקיים חיי חברה טבעיים בגלל מוגבלותם. הקשר שנוצר בין כפיר ומשפחתו לבין עדי, יצר בעדי המתבגרת את הצורך והמוטיבציה להקים תנועת נוער עבור ילדים עם צרכים מיוחדים. תנועת נוער שתהווה מסגרת חברתית בלתי פורמאלית, בה יקיימו חיים חברתיים תרבותיים מלאים.

מה הניע אותך להקים את התנועה?

אלטשולר: "דרך הביטחון העצמי של כפיר והאמונה שלו בעצמו התפתחה תחושת המסוגלות שלי והאמונה שלי בעצמי. כפיר יצר מקום ומשמעות עבורי ואני עבורו, ויחד יצרנו את כנפיים של קרמבו".

זכיתם באות הנשיא, איך זה קרה?

"כל שנה, מלבד האנשים שמקבלים את פרס אות הנשיא, יש גם קטגוריה המתמקדת בארגון כלשהו. ארגון 'ליד' זכה לפני שנתיים ובשנה שעברה זכתה עמותת 'אתגרים'. למעשה, הכל התחיל בעצם כאשר חבר בשם ניסמי מארגון 'ליד' האיץ בי להגיש למועמדות את פעילות העמותה שלנו. לשם כך היינו צריכים מכתבי המלצה מאנשים ואכן היתה היענות נפלאה אנשים כמו: יאיר לפיד, דורון אלמוג, מיכאל שטראוס, שחר מי-און, ג'ין יודס וחיים באומוול. חברי הוועד המנהל עזרו לי בהגשה. אחרי כמה חודשים התקשרו אלי והודיעו שזכינו לקבל את אות הנשיא לשנת 2009".

מה עוצר אתכם היום מלהתקדם לשלב הבא?

רותם: "במדינת ישראל, על פי נתונים רשמיים של הביטוח הלאומי ישנם כ-160,000 צעירים עם צרכים מיוחדים בגיל בית ספר. אנחנו נותנים כיום מענה ל-350 ילדים בלבד בכל רחבי הארץ, שהם 0.25% מכלל אוכלוסיה זו. העמותה כרגע מתקיימת מתרומות ואיננה מוכרת על ידי משרד החינוך עדיין כתנועת נוער, ולכן גם לא זוכה לתמיכה תקציבית. בחלק מהערים יש השתתפות של הרשות המקומית ומשרד הרווחה מממן לנו עובדת סוציאלית.

"אנו מסיעים את הצעירים הנכים ממקום מגוריהם לפעילות ובחזרה, ובכך מאפשרים להוריהם אחר צהריים של פנאי. ביחד עם ההכשרות לכל הפעילים והפעילות השוטפת אנו צריכים כ-100,000 שקל בשנה לכל סניף חדש שנפתח. כיום אנו מוגבלים להתרחבות של לא יותר משני סניפים בשנה, בגלל מגבלות תקציב וגם זה מותנה ברצונם הטוב של גופים עסקיים, קרנות פילנתרופיות ואנשים פרטים. מן הסתם, ככל שיהיו לנו מקורות תקציבים גדולים יותר ויציבים לאורך שנים, כך נוכל להתרחב ולפרוש כנפיים בכל עיר ואם בישראל.

מה החזון שלכם לעתיד הקרוב?

"כיום אנחנו פועלים כאמור ב-12 סניפים מבאר שבע ועד קרית-שמונה, אך הייתי רוצה למצוא את עצמי תוך שנתיים מהיום עם 25 סניפים ולהמשיך ולהתרחב כך שנהפוך לתנועה מיוחדת, שהיא מותג של איכות בעבור צעירים עם או בלי צרכים מיוחדים", מסכמת רותם.

דרך אגב, מי שמחפש תשובה לשם המיוחד של התנועה, מצפה תשובה מעניינת. קרמבו הינו ממתק ישראלי שעקב עדינותו נארז באופן ידני, כך גם בתנועת הנוער מטפלים בעדינות וברגישות  בכל חניך ועוזרים לו לפרוש כנפיים. 

* הראיון הנ"ל פורסם בנוסף נגישות+ בעיתון הארץ שהופק בשיתוף עמותת נגישות ישראל

דרג את הכתבהדירוג כתבה תוך כדי תנועה: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד