משרד התחבורה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, החברות המפעילות והרשויות המקומיות - לכולם חלק משמעותי בקיום מצב מתקדם של הנגשת התחבורה הציבורית בישראל מתקדמת. יחד עם זאת, הדרך להנגשה מלאה של התחבורה הציבורית עדיין ארוכה

תחבורה ציבורית נחלקת לשלושה תחומים: אווירי, קרקעי וימי.
העיקרון הבסיסי לעניין נגישות התחבורה הציבורית לאנשים עם מוגבלות, הינו לאפשר לכל אדם עם מוגבלות לעשות שימוש בתחבורה הציבורית בצורה נוחה ושוויונית, ללא אפליה ביחס לאנשים ללא מוגבלות.

התחבורה הציבורית האווירית (מטוסים) והימית (יאכטות ואוניות) בדרך כלל נועדו לתחום התיירות, הנופש והפנאי. התחבורה הציבורית היבשתית, הכוללת רכבות, אוטובוסים, מוניות והשכרת רכבים מיועדת גם לתיירים, אך בעיקר לאלו שאין באמצעותם רכב פרטי, או לאלו המעדיפים, מסיבות של איכות הסביבה או הימנעות מפקקים, לעשות שימוש בתחבורה הציבורית.

חלק משמעותי מצרכני התחבורה הציבורית הינם אנשים עם מוגבלויות: כאלה המוגבלים פיזית, הנעזרים בכיסאות גלגלים, קלנועיות וקביים, או פשוט מתקשים בהליכה. קיימות גם מוגבלויות הראייה - החל מלקויות ראייה ועד לעיוורים; יש את הנוסעים עם מוגבלויות שמיעה - מכבדי שמיעה ועד לחירשים; אנשים עם מוגבלות נפשית ושכלית; ואחרונים חביבים - הקשישים.

עבור אוכלוסייה זו נדרשת הנגשת התחבורה הציבורית. נושא זה יצא לדרך בישראל במסגרת חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998), בו הוגדרה החובה להתקין תקנות מתאימות ולהנגיש את התחבורה הציבורית, הימית והיבשתית.

אך למרות כל מה שפורט כאן לעיל, כאשר נשאלת השאלה: האם התחבורה הציבורית בישראל כבר יכולה להיקרא נגישה? לצערי הרב, התשובה היא - עדיין לא. הדרך עודנה ארוכה. אכן האלמנטים הקיימים הונגשו, אבל בכדי שהתחבורה תהיה שימושית, ישנם מספר אתגרים שיש להשיג:
הראשון - הנגשת התחבורה הציבורית הבינעירונית. נכון ל-2016 תחבורה זו לא נגישה, כך שכל הפריפריה, למעשה, מנותקת. חייבים למצוא פתרון לכל המקומות שאין בהם תחבורה ציבורית עירונית.
אתגר שני - פריסת המוניות הנגישות בכל הארץ. נושא זה טרם הושלם והינו קריטי, מאחר שישנם אנשים רבים עם מוגבלות שגרים רחוק מתחנת האוטובוס והרכבת, ומונית נגישה הינה האמצעי היחיד להגיע מהבית ועד לאוטובוס/רכבת.
אתגר שלישי - טכנולוגיות שיסייעו לקשר בין האדם עם המוגבלות לאמצעי התחבורה. למשל: כיצד ידע אדם עיוור אם הגיעה עבורו המונית? איך נהג המונית יידע לקוח חירש על הגעתו? וכיצד נוסע עם מוגבלות שמיעה יתעדכן על הודעות שינוי בקווים הנמסרים בכריזה הקולית?
אתגר רביעי - שיפור השירות, הדרכות למודעות ושיפור השרות ושיפור התקשורת עם הנוסע עם המוגבלות. אתגר חמישי - שיפור הבטיחות, הגדרת אמצעי העגינה. ואתגר שישי ואחרון - פרסום הסדרי הנגישות ועידוד שימוש בתחבורה הנגישה.

לסיכום, התקדמנו רבות, וזה הזמן להוביל להשלמת יעדי הנגשת התחבורה הציבורית בישראל.