צלילי המוזיקה - מיומנה של אם לילד אוטיסט

12/05/2011
 
 
סער וולפמן - הלחץ הוציא ממנו את המיטב (צילום: אלבו

 

עכשיו אני יכולה לנשום לרווחה. ביום חמישי שלפני האחרון, נבחן סער באולם המופעים של מרכז מונארט באשדוד, במבחן בגרות במוזיקה בהיקף של חמש יחידות.
המבחן היה שיאו של תהליך שהחל לפני כשנתיים, כשצץ במוחי רעיון טורדני להגיש אותו לבגרות במוזיקה.

 

כשהעליתי את הרעיון בפני מנהלת בית הספר בפעם הראשונה, היא הביטה בי כאילו יצאתי מדעתי לגמרי. בגרות בהיקף של חמש יחידות בבית ספר לאוטיסטים? דבר כזה לא נעשה קודם בשום מקום בארץ. היא החלה למנות בפניי את הקשיים: אין לה תקנים לשיעורי מוזיקה נוספים, זה עלול להלחיץ מאוד את סער, המורות לא יודעות איך להכין לבגרות ועוד סיבות רבות וטובות למה לא ניתן לעשות את זה.

 

אבל כשנכנס לי ג'וק לראש, קשה לרפות את ידיי. הבטחתי לה שבריגיטה, המורה הפרטית לפסנתר של סער, תכין אותו לבגרות ועוד באותו יום, יצרתי קשר עם המפקחת על לימודי המוזיקה במשרד החינוך כדי לברר מה צריך ללמוד כדי לגשת לבגרות. המפקחת, שבתחילה לא רצתה בכלל לשוחח איתי בתואנה שהיא לא מדברת עם הורים, התרצתה לבסוף והסבירה לי מהן הדרישות.


אחרי חיפושים באינטרנט, מצאתי את תוכנית רסיטל הבגרות, ואיתה ניגשתי לשכנע גם את בריגיטה. כשהצגתי בפניה בפעם הראשונה את הרעיון, גם היא כמעט התפלצה. למזלי, בריגיטה מלווה את סער כבר יותר משש שנים, והיא מאמינה גדולה בכישרונו וביכולותיו. אחרי שהתגברה על ההלם הראשוני, היא ניאותה לאתגר ובמשך שנתיים, לימדה אותו את חמש היצירות הנדרשות לרסיטל הבגרות.

 

בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, אחרי שבמשך כל השנה הקודמת טפטפתי לה את הרעיון במינונים נמוכים, ביקשתי מהמנהלת להגיש את הטפסים המתאימים למשרד החינוך. משם החל הכל להתגלגל במהירות. ממש במהירות. לתומי, חשבתי שהבגרות תתקיים, כמו רוב הבגרויות, לקראת סוף השנה, אבל התברר לי שמדובר בבגרות חורף ושבנוסף לרסיטל, סער צריך להגיש גם עבודה עיונית. מאותו רגע, נכנסנו למירוץ שדים מטורף כדי להכין אותו בזמן לבגרות המעשית.

 

והעבודה העיונית? ידעתי, באופן כללי, שצריך להתמקד ביצירה המרכזית שסער מנגן ברסיטל (סונטה מאת מוצארט) והתחלנו לאסוף חומר על חייו של המלחין. כנראה שגם ההשגחה העליונה רצתה בהצלחתו של סער, כי בדרך נס קיבלנו הזמנה לרסיטל של נער אחר הניגש לאותה בגרות ובשיחה עם אימו, קיבלתי את שמו של המנחה שלו לעבודה העיונית.

 

המנחה ניאות להנחות גם את סער, ובפגישה איתו קיבלנו את ראשי הפרקים לעבודה. במשך חודש שלם, סער ישב מול המחשב ועם אנציקלופדיות שונות ואסף חומר על חייו של מוצארט, על יצירתו ועל התפתחות הסונטה. הוא חיפש וסימן, הפריד בין עיקר לטפל ואני ערכתי עבורו את החומר והקלדתי על המחשב. שלושה ימים לפני הבחינה, העבודה היתה מוכנה.

 

סער, שאוהב לנגן לפני קהל, היה זקוק לקונצרט הרצה לפני הבחינה. למזלנו, בבית הספר שלו תכננו יום מוזיקלי כחלק מהשבוע הפתוח, בו ההורים מוזמנים לראות מה ואיך לומדים ילדיהם. בתיאום עם צוות בית הספר, החלטנו לערוך את הרסיטל של סער כחלק הפותח את יום המוזיקה בבית הספר.



סער וולפמן - הלחץ הוציא ממנו את המיטב (צילום: אלבום משפחתי)

 


הזמנתי לרסיטל אורחים, בני משפחה וחברים מאלו"ט המלווים את סער כבר שנים. דרך האורחים מאלו"ט, שמעו גם בערוץ 2 על הקונצרט המיוחד וביקשו להגיע ולצלם כתבה קצרה לחדשות, אותה תוכלו לראות אם תלחצו כאן. סער הפליא בנגינתו ברסיטל ואחר כך המשיך לנגן גם עם התזמורת, לשיר במקהלה ולנגן בארבע ידיים עם חבר מהכיתה המקבילה. כולנו דמענו מהתרגשות.

 

יומיים אחר כך, הגיע יום הבחינה. סער, מרוגש כולו, התייצב בבוקר באולם המופעים באשדוד. על הדלת היתה תלויה רשימת תלמידים ממגמות מוזיקה של בתי ספר בכל אזור הדרום. כולם נגנים מצטיינים ובני נוער נורמטיביים -


 ובין כל השמות הופיע גם שמו של הבן יקיר לי. סער התרגש מגודל המעמד, אבל כמו תמיד, ההתרגשות רק היטיבה עימו והוציאה ממנו את המקסימום.

 

הוא נכנס לבחינה בליווי המנהלת, ואילו בריגיטה ואני עמדנו מחוץ לדלת כשאוזנינו צמודות אליה, כרויות לכל תו וכל צליל. סער אסף את עצמו, התרכז וניגן ברגש ובלי אף טעות. המנהלת, שנכחה בבחינה, מספרת שהבוחנים נותרו פעורי פה. הם לא ציפו שנער אוטיסט, שדיבורו כה משובש ולקוי, ינגן ככה. בסוף הבחינה, אחד הבוחנים יצא אלינו, לחץ את ידי וסיפר לי שהוא הצטמרר וקיבל עור ברווז כשסער ניגן.

 

שאלו אותי לא מעט פעמים בשנתיים האחרונות בשביל מה בעצם סער צריך לגשת לבגרות. רק אחרי הבחינה, מצאתי את התשובה האמיתית. הוא יכול היה סוף סוף להצטיין בתחום החוזק שלו. להיות לכמה רגעים כמו כולם ולהיבחן בבחינת בגרות כמו יתר הנערים בני גילו.

 

בזכות המבחן, הוא יקבל בסיום בית הספר תעודת גמר של 12 שנות לימוד (שבוגרי החינוך המיוחד בדרך כלל לא זוכים לה). והציון? אותו נדע רק בסוף השנה, אבל זה פחות חשוב. אנחנו כבר עם הפנים לעתיד, מתחילים להתכונן לקראת מבחן הבגרות הבא.

 

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד