זוגיות היא לא דבר של מה בכך עבור מתמודדים. רוב נפגעי הנפש שאני מכיר הינם או רווקים שמעולם לא התחתנו, או שזו להם זוגיות שניה לאחר גירושים. עניין הזוגיות קשה במיוחד עבור מתמודדים. זוגיות עוזרת להתמודד עם חיי היום יום ולעבור את הקשיים שנתקלים בהם בכל מערכות החיים כפי שאת חלקם תיארתי כבר. הזוגיות מאפשר להבנות על ידיי תמיכה והבנה הקיימת בין בני הזוג. כמובן שלא קל למצוא זוגיות שניתן להבנות ממנה, אך ברגע שזו נמצאה, החיים יכולים שוב להאיר את פניהם עבור המתמודד ובת זוגו.
הנטישה של אשתי הראשונה, הכאיבה לי יותר מכל ההתקפים גם יחד. תחושת ההשפלה הייתה עצומה והיה לי קשה להתאושש ממנה במשך זמן רב. החלטתי שאני לא מתייאש, התחלתי לצאת לפגישות עיוורות לאחר שנרשמתי באתרי היכרויות באינטרנט. הייתי נפגש עם בין 3 ל-4 בנות בשבוע, מסנן וממיין.
לחלק הייתי מספר על ההתקפים ולחלקן העדפתי שלא לספר, כך בדקתי את תגובותיהן השונות.
בחורה אחת שסיפרתי לה, טענה שזה כלל לא מפריע לה, אך האמת הייתה הפוכה לגמרי, היא כל הזמן ריחמה עליי, חוששת כל העת פן תיפגע בי עד שיום אחד לאחר היכרות קצרה, פשוט הרימה אליי טלפון וטענה בפניי שכנראה אני עדיין לא בשל לקשר חדש. אינני יודע אם זו הייתה הסיבה האמיתית או סתם תירוץ.
בחורה אחרת שסיפרתי לה בפגישה הראשונה, דיי ריחמה עליי אבל המשיכה לצאת איתי למרות זאת. הייתי מעביר את זמני הפנוי בסופי שבוע ומחלק אותו בין ביקור חטוף אצל הוריי לבין יציאה לבילויים עם אותה בחורה. בשני ימי שישי שנפגשנו, גם נשארתי ללון בביתה, זה היה לי מוזר בתחילה אך חיפשתי כל מיני דרכים על מנת לצאת מהשגרה וזו הייתה אחת מהן. יחסי המין בינינו לא היטיבו עימנו בלשון המעטה. כנראה שאפקט ההתקפים עדיין ניכר בי והפריע לי להגיע לביצועים המיטביים. כחודש לאחר שהתחלנו לצאת, החלטתי שאני כבר לא נמשך אליה ונפגשתי איתה על מנת להיפרד ממנה. התגובה שלה הפתיע אותי, היא לא חסכה ממני מילים לא יפות, שאחסוך מכם אותן. בין היתר טענה שטוב שאנחנו נפרדים, כי רואים שאני חולה נפש, "אפילו הידיים שלך רועדות כל הזמן" דבר שלא היה נכון מיסודו וכנראה שניזונה מסטיגמות על אנשים "כמונו" והחליטה לצאת מהקשר כשידה על העליונה.
בחורה נוספת, רווקה כמעט בת גילי שסיפרתי לה כבר בתחילת הקשר על ההתקפים, קיבלה אותי בסבר פנים יפות. אמרה שאם זה החיסרון היחיד שלי, היא מוכנה לקבל אותי גם ככה. יאמר לזכותה שמאד הערכתי את כנותה והאופן בה קיבלה אותי, רק לצערי לא נמשכתי אליה דיי הצורך על מנת להמשיך איתה את הקשר.
יש לציין שהייתי דיי מוכן לקבל כמעט כל בחורה ולא הייתי בררן גדול, העיקר שתמצא חן בעיניי ואני בעיניה.לא הייתי במצב הכי טוב מבחינה רגשית וחיפשתי בנרות את החום והאהבה המגיעים לי אחרי המשברים שעברתי. הייתי מאד נאיבי בקשר שלי עם בנות, ומטבעי אני לא יודע לשקר. לכן העדפתי לספר כבר בהתחלה. אולי זו הייתה טעות, יכול להיות שעדיף לחכות עם הסיפור הזה לשלבים מאוחרים יותר בקשר בהם ניבנה האמון והאהבה פורחת וסיפור כזה או אחר מהעבר כבר לא ייפגע. בשלב בו לומדים כבר להכיר אחד את השנייה וסיפור שכזה הופך להיות באמת שולי.
מלבד הביטחון העצמי שנפגע קשות אחרי ההתקפים והעזיבה של אשתי הראשונה, ניכר עליי שעברתי משבר עמוק. מטבעי הייתי מופנם ואולי תכונה זו הייתה דומיננטית יותר באותם ימים. אך אדם מבחוץ שזכה להכיר אותי, לא יכול היה להגיד מה מקור אותו משבר שעברתי ולא יכול לומר אם הסיבה לכך היא ההתקפים או הגירושים. לדעתי זה היה שילוב של שניהם. חשתי מאד מושפל באותם ימים.
יום אחד קיבלתי הודעה דרך אתר ההיכרויות מבחורה שהכרטיס שלה באתר היה ללא תמונה מזהה (ושלי היה עם תמונה "מהימים הטובים יותר"). במקרה היא גרה באותה עיר שאני מתגורר בה ומאד שמחתי על המציאה, סוף סוף לא אצטרך לנסוע מרחקים כדיי להכיר בנות. הפגישה הראשונה בינינו הייתה לאחר מס' הודעות שהשארתי לה בתא הקולי בטלפון ועברו מס' ימים נוספים עד שחזרה אליי. החלטנו להיפגש במסעדה וכל אחד יגיע ברכב שלו.
נפגשנו במסעדה בעיר מגורינו, היא הייתה חביבת מראה והניצוץ בינינו היה מהרגע הראשון. השיחה בינינו קלחה, כאשר סיפרתי לה על מה שקרה לי ומה שעברתי. היא לא פסלה אותי והרגשתי כבר אז שהיא מאד מחבבת אותי מי שלימים תהייה אשתי. לאמה סיפרה כי תחזור לבייתה לאחר 5 דקות בלבד כי כבר הייתה מנוסה מפגישות לא מוצלחות קודמות שהיו לה, אולם להפתעתה (וגם מאד להפתעתי) נשארה איתי ובילינו יחדיו את כל הלילה בטיילת שעל שפת הים.
