הכינוס השנתי לבריאות הנפש בבנייני האומה בירושלים לרגל שבוע הבריאות (רשת א')

מקור: הכל-צפוי, רשת א' של קול-ישראל

ריקי הראל ; היום בתכנית נעסוק תחילה בנושאי בריאות הנפש, הסטיגמה, אירועי שבוע בריאות הנפש שחל בימים אלה ועוד. נדבר גם על הכוונה לקידום ענייני הנכים במערכת הבחירות הקרבה. בהמשך על חולי פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות הכרונית והמאבק לזכויות החולים במחלות האלה. עוד בהמשך על יריד מתנות לחנוכה שמייצרים אנשים עם מוגבלות ועל אירוע של עמותת חושים ואם יספיק הזמן יהיו עוד עניינים. אנחנו רוצים להתחיל בשבוע בריאות הנפש, זה הנושא שלנו. אנחנו רוצים לדבר עם יחיאל שרשבסקי ממונה שיקום שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, שלום לך.

יחיאל שרשבסקי, ממונה שיקום שירותי בריאות הנפש ; שלום.

ריקי ; אנחנו מדברים אתך בעקבות הכינוס השנתי לבריאות הנפש שיתקיים בבנייני האומה בירושלים לרגל שבוע בריאות הנפש שעכשיו הזכרנו. אולי תאמר אתה אלו סוגיות היו שם בכינוס, במה עסקתם בעיקר?

יחיאל ; בעיקר עסקנו בבעיה המרכזית בעיננו בתחום של בריאות הנפש, או בבעיה שיוצרת את הקשיים הגדולים ביותר. המחלה עצמה היום כשהיא מופיעה בצורה החריפה היא לא קלה, אבל ניתנת הרבה פעמים לשליטה באמצעות טיפול, באמצעות תרופות ואנשים סובלים מהמצבים החריפים לתקופות קצרות וגם אלה שהמשברים חוזרים הרבה פעמים זה בהפרש של שנים.

ריקי ; משברים חוזרים תוך כדי נטילת הכדורים.

יחיאל ; יכול לקרות גם, אבל כמו שאני אומר למעלה מ-95% מהזמן, מהחיים של אנשים גם אנשים שחלו הם רגילים, הם יכולים להיות בתפקוד מלא בחיים רגילים בחברה בכל המובנים אבל פה הבעיה בדיוק. מכיוון שהחברה לא מודעת למצב הזה והרבה פעמים יש חסמים מאד גדולים בפני אנשים כמעט בכל תחום של החיים. אני לא אזכיר את הקושי של אנשים להינשא נאמר, אבל גם להתקבל לעבודה, גם לשכור דירה, גם קשרים חברתיים רגילים יש מכשולים מאד מאד כבדים. אנחנו הבאנו מחקר שנעשה יחד עם מכון ברוקלין במשרד הבריאות שארעה שבכל הנושאים שהעלתי בין רבע לשלושת רבעי מהאוכלוסייה הצהירו על זה שהם ימנעו מקשר עם אדם שחלה, וזה עוד ההצהרות. אפשר לתאר שהרבה אנשים לא נעים להם להגיד את זה ואז אמרו לא אמרו שהם ימנעו כך שהאחוזים הם אולי אפילו יותר גדולים.

ריקי ; כמה השתתפו במחקר שערכתם על הסטיגמה?

יחיאל ; האמת היה מחקר מאד גדול, הוא היה עם קרוב ל-1,600 אנשים שהיו מדגם מייצג של מדינת ישראל. זה מחקר באמת בהיקף אדיר שנותן אני חושב תמונה אמינה על המצב באוכלוסייה.

ריקי ; היו מכל קבוצות האוכלוסייה שהשתתפו במחקר הזה. זאת אומרת גם אנשים נאורים יחסית וכו''?

יחיאל ; גם אנשים נאורים, ואין ספק שהסטיגמה לא מבדילה בין אנשים כאלה לכאלה, יש אולי הבדל קטן בין אנשים שיש להם השכלה גבוהה אבל הוא לא משמעותי כל כך וגם אנשי מקצוע. ואני מוכרח להגיד שאפילו אנשי מקצוע בתחום של בריאות הנפש, אני חושב שכל החברה נגועה בסטיגמה. יש מאמינים הרבה פחות ממה שצריך ביכולות של האנשים, בכישורים שלהם, ברגשות שלהם, באושר שלהם ולא מבינים שהם חתך רגיל של האוכלוסייה. יש בינהם אנשים שהם יכולים להיות קרובים לפיגור, ויש גאונים ויש את כל החתך, ויש טובים ויש רעים. הם אזרחים כמו כל האזרחים וזה שהם חלו, הם יכלו לחלות במחלה אחרת ואז לא היינו מתנהגים אליהם באפליה אבל פה יש איזה מסורת אולי של אלפי שנים, של פחד, של חשש ואנשים לא מודעים שהיום יש תרופות, והיום יש טיפול והיום יש שיקום ואנשים יכולים לחיות לחלוטין רגיל. ואולי אני אגיד עוד מילה לתפיסתנו ואני חושב שאנחנו מכירים את האנשים היטב. האלימות שלהם גם פחותה מהממוצע באוכלוסייה. דווקא בגלל שהם לא רוצים להתבלט והם חוששים, הם הרבה פעמים מוותרים על כל מיני דברים ובלבד שלא יצביעו עליהם.

ריקי ; אז אם ככה למה להגיד, אם אתה בא למקום עבודה ואתה נוטל תרופות ואתה מסודר לגמרי, אז למה להגיד את זה?

יחיאל ; שאלה מאד במקום. באמת הרבה אנשים לא אומרים, ונכון שהם לא אומרים כי למה שהם יפגעו, אבל לפעמים אדם לא אומר ובשנה השלישית שהוא עובד הוא נכנס למשבר ואז במקום שיתייחסו אליו כמו אדם שחלה, ואחרי שהוא יחזור מהמשבר, כעבור חודש או חודש וחצי יקבלו אותו חזרה כבר לא בטוח מה יקרה. אני מאמין שאולי כן יקבלו כי כבר הכירו אותו במשך שנתיים או שלוש וראו שהוא אדם רגיל, ונותן תפוקות ואיש נעים אז הרבה פעמים יכירו אותו ויקבלו אותו, אבל אם לא היו מכירים אותו ויודעים מראש באמת הרבה פעמים הוא ייפגע.

ריקי ; לגבי כן להגיד או לא, לבני זוג זה בטוח שכן צריך להגיד השאלה רק באיזה שלב, אני מניחה שלא מיד.

יחיאל ; אני חושב שזאת גם העמדה שלי שאנשים אם הם יוצרים קשר זוגי, אמיתי הם חייבים באמת לדעת אחד על השני את הדברים המרכזיים. אני מסכים אתך שיכול להיות שנכון להיפגש תקופה קצרה ולהכיר ושיכירו אותי כבן אדם ואחר כך אבל אי אפשר להסתיר. אנשים מאד מתלבטים בזה. יש הרבה פעמים טרגדיות סביב זה, כי לפעמים אנשים מתקשרים ואחרי זמן קצר שכבר נוצר קשר פתאום הידיעה הזאת יוצרת שינוי ויש בזה קשיים מאד מאד גדולים.

ריקי ; טוב, פה באה הסטיגמה. כן, כבר התקשרו. והם מרגישים משיכה אחד אל השני ואז הוא בא, או היא באה, מספרים שלוקחים כדורים או משהו ואז הסטיגמה נכנסת לפעולה.

יחיאל ; כן, יוצרת טלטלה.

ריקי ; כן, או אצל בני הזוג, או אצל המשפחה של בני הזוג.

יחיאל ; כן, נכון. אנחנו מכירים לא מעט מקרים שעצובים, אנחנו מכירים אבל גם לא מעט מקרים של קשרים שממשיכים, וזוגות ומשפחות שחיות מאד בקשר טוב, ואולי לפעמים דווקא בגלל הידיעה אז יש עוד יותר קירבה והתחשבות והבנה הדדית. ובתוך הכנס אני מוכרח לספר שהיה פאנל מרתק בנושא של זוגיות וגידול ילדים והיו שם זוג של אנשים שנפגעו, והיתה מישהי שמגדלת, שיש לה משפחה והיא מגדלת תאומים וחיה באמת בהרמוניה מאד מרשימה בתוך המשפחה ומאד מרשים לראות איך אנשים אולי דווקא בגלל הרגישות המיוחדת כן יכולים להתמודד, ובמצבים שאם קורים מצב של משבר בונים רשת תמיכה לתקופה הממוקדת הזאת שצריך עזרה. כמו בהרבה מצבים אחרים שאדם יכול לחלות ולקבל עזרה מהמשפחה או מגורמים אחרים בתחום הזה לא תמיד קל לאנשים לבקש עזרה וזה חלק מהקושי. אם היתה הבנה בחברה, והיה ניתן לבקש עזרה בלי להסתכן בזה שעכשיו יצביעו עלי ויתרחקו ממני אין ספק שהיה הרבה יותר קל.

ריקי ; איך הצבא מקבל את כל הנושא הזה?

יחיאל ; הצבא, אני חושב שיש לו עוד דרך. אני הייתי בקשר עם הצבא בשנים האחרונות אבל לא סיימנו את המשא ומתן כשהמחשבה שלי זה שאדם גם אם הוא נפל למשבר תוך כדי השירות הנכון הוא לעזור לו אם הוא רוצה להמשיך לשרת ולתת לו את הליווי הנדרש, אם נדרש וניתן להגיע לזה ללא שום בעיה. עדיין הצבא מהסס, שואל את עצמו למרות שהכיוון היה חיובי אבל לא הגענו לסיום.

ריקי ; מה זאת אומרת עדיין יש נערים נאמר או נערות שהצבא לא ייקח לגיוס בגלל שנאמר הם נוטלים כדור כזה או אחר.

יחיאל ; אין ספק שעדיין יש כאלה שאם יש בעברם משבר נפשי עמוק הצבא יבדוק היטב ועדיין אם אין בניה של מערכת שיכולה לתת הנגשה נקרא לזה, או סיוע שיאפשר לאדם לשרת ולתרום ולהיות חלק מהחברה באופן מלא.

ריקי ; בעיקר אם הוא רוצה.

יחיאל ; רק אם הוא רוצה במקרים האלה כי החברה להפך אז גם אם הוא רוצה לא תמיד רוצה, אבל אני חושב שזה חלק קריטי כי ההוצאה של אדם מהחברה דרך זה שהוא לא גויס, ובארץ בכל אופן יש לזה מרכיב מאד משמעותי פוגעת פגיעה נוספת. לא מספיק שחלית ואתה סובל מהמחלה עוד החברה מודיעה לך שאתה בחוץ. אני חושב שזאת נקודה שחשוב מאד מאד לשנות אותה.

ריקי ; ושבוע בריאות הנפש, זה המקום לשנות?

יחיאל ; שבוע בריאות הנפש הוא המקום להזכיר. אולי היה צריך להיות כל הזמן שנת בריאות הנפש מכיוון שבאמת הנושא נוגע לכל כך הרבה אנשים. יש בארץ יותר מ-130,000 איש שעברו אשפוז פסיכיאטרי אחד לפחות, ויש להערכתנו כ-100,000 איש שחלו ברמה הכבדה של המחלה, ובכל אופן כמעט כולם חיים ביננו ויכולים לחיות חיים רגילים למרות שהם חלו, ואין לאנשים מושג לכמה אנשים זה נוגע. תתארי לך שאם יש 100,000 איש אז המשפחות שלהם הקרובות זה כבר נהיה חצי מליון איש שנוגעים בבעיה ממש בידיים ואנחנו יודעים על זה מעט כי אנשים מתביישים ומסתירים ועושים מאמץ להסתיר.

ריקי ; אתה גם מדבר בעיקר על אנשים שממש בפועל נאמר התאשפזו וכו'' אבל יש גם הרבה אנשים שעקב דיכאון או סתם מחשבות - הם לוקחים נאמר כדורים שעוזרים להם להמשיך את החיים יותר טוב ולאו דווקא דרך אשפוז או משהו?

יחיאל ; נכון, הרבה מאד אנשים יש להם משבר נפשי, או בעיות נפשיות ולא תמיד לוקחים כדורים. לפעמים בטיפול אחר, אבל הרבה נמנעים מללכת לטיפול בגלל הסטיגמה. בגלל החשש שידעו עליהם או מה זה אומר עליהם מפסידים את האפשרות להקל על עצמם בצורה משמעותית כיון שהסטיגמה הפגיעה שלה היא לא רק בחולים היותר חמורים, אלא באמת בכל האוכלוסייה בתחום של בריאות הנפש, עדיין הבורות היא כל כך גדולה, והחשש הוא כל כך גדול בגלל הסטיגמה שאנשים הרבה פעמים מגיעים לסבל, ולפעמים המצב שלהם יוחרף בגלל שהם לא הלכו לטיפול בזמן, וכשאין ברירה כבר אז הם מגיעים לטיפול גם אם הם לא רוצים, אבל אם הם היו בטיפול בזמן שנכון היה, הרבה פעמים היתה נמנעת ההחרפה, אז חשוב שתהיה מודעות, חשוב שהציבור ידע שאלא אנשים מצוינים לכל דבר.

יחיאל ; חשוב שהציבור ידע שזה אנשים כמונו בכל המובנים, חשוב שהציבור ידע שיש טיפול ושהטיפול הוא אפקטיבי בדרך כלל. חשוב שהציבור ידע שהוא מפסיד פה חלק גדול מהאנשים שיכלו לתרום ויכלו להיתרם והשינוי הוא באמת הכרחי למרות שאנחנו יודעים שהוא עם שורשים מאד עמוקים וייקח לנו זמן עוד עד שהוא יתרחש במלואו.

ריקי ; כמה שיותר מהר יותר טוב. צריך לעשות את כל הפעולות כדי שזה מה שיהיה. נודה לך מאד בשלב הזה יחיאל שרשבסקי משירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות. שלום לך. תודה.

יחיאל ; תודה תודה.

ריקי ; אנחנו ממשיכים באותו נושא. אנחנו רוצים לדבר עכשיו עם פרופסור זאב קפלן, שלום.

זאב קפלן, מנהל המרכז לבריאות הנפש בב"שא ; שלום רב.

ריקי ; מנהל המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, ויו"ר החטיבה הפסיכיאטרית באוניברסיטת בן גוריון, בנגב. אתם מקיימים לרגל שבוע בריאות הנפש אירועים מסוימים, אולי אתה רוצה לפרט?

זאב ; כן, יש פה איזשהי הזדמנות לרכז את המאמץ ולעלות את הנושא החשוב הזה על סדר היום הציבורי. אנחנו אגב עוסקים בסוגיות האלה כל השנה אבל יש פה פשוט איזשהי אפשרות להגיע לתקשורת, להגיע לקהל הרחב. אנחנו מקיימים במהלך השבוע נוכחים מפגשים בלתי אמצעיים עם המתמודדים, עם הצרכנים, עם המטפלים בשירותים השונים, עם בני משפחה ואנחנו מנצלים את ההזדמנות להשלים את הידע שחסר. לעסוק בעובדות ולא במיתוסים, לאפשר לכל האוכלוסייה שקשורה לזה או מתעניינת לעלות לבטים, לשאול שאלות, להתייעץ, להעביר מסרים, סיפורים אישיים.

ריקי ; יפה, יש לכם תערוכה שאתם מציגים?

זאב ; נכון, במסגרת החשיפה של הנושא לקהל הרחב הפעלנו דוכן מכירה בקניון בבאר שבע. אנחנו היום נפתחת תערוכה של עבודות של מטופלים, עבודות פסיפס בעירית באר שבע בנוכחות ראש העירייה ועוד.

ריקי ; ומה המטרה בעצם, זה מכירה של דברים?

זאב ; המטרה היא בעיקר לעלות את הנושא על סדר היום.

ריקי ; מה יש שם בתערוכה?

זאב ; בתערוכה יהיו עבודות פסיפס שנאספו במסגרת המרכז לבריאות בבאר שבע על ידי המטופלים, והתערוכה הזאת תימשך למשך שלושת השבועות הקרובים.

ריקי ; אתם זוכים לשיתוף פעולה מצד העירייה או גורמים אחרים בבאר שבע בכל הנושא של מרכז בריאות הנפש שלכם שם.

זאב ; כן, כן להפתעתי מאד. גם כל המחלקות העירוניות והשירותים המשיקים מגלים הרבה מאד הערכה, תמיכה ועניין ואנחנו עובדים במשותף.

ריקי ; אני רואה כאן גם יום פתוח שאתם מקיימים, מתי זה קורה?

זאב ; כעקרון יש לנו הרבה מאד מפגשים במהלך השבוע הזה כולל קו פתוח של מומחים. יש לנו מפגשים של בני משפחה, של אנשי צוות, בשפות השונות אגב. גם ברוסית, גם בעברית. ואנחנו מנסים לרכז עד כמה שאנחנו יכולים את כל תחומי העיסוק שלנו במסגרת אותו שבוע אבל אני מזכיר לא רק.

ריקי ; כן, אני רואה שיש עוד זמן, ב-22/12 היום הזה.

זאב ; כן.

ריקי ; הייתי רוצה קצת יותר לשמוע על המרכז הזה שלכם, מה מאפיין אותו, את מי הוא משרת. יש גם הרבה בדואים בנגב?

זאב ; המרכז שלנו בעצם מהווה את הסמכות המקצועית בנגב בנושא שירותי בריאות הנפש והוא מספק את כל טווח השירותים גם בתחומי המניעה, האבחון, הטיפול, השיקום, הייעוץ גם בשגרה וגם בחירום אגב והמרכז הזה פועל לקידום הבריאות הנפשית לכלל האוכלוסייה ובמסגרת המרכז הזה מופעלות מיטות אשפוז מלא, יחידות יום, מרפאות, שירותי יעוץ. אנחנו עובדים במשותף עם הרפואה הכללית, עם שירותי הרווחה, שירותי החינוך. אנחנו בעצם רואים את עצמנו כגוף שמרכז את כלל הצרכים בתחום בריאות הנפש לכל אוכלוסיית הנגב.

ריקי ; ומופנים אליכם אפילו רופאים מפנים וכו'' מקופות חולים?

זאב ; כן, אפשר להגיע אלינו ע"י פניות עצמאיות של צרכנים ושל בני משפחה, יכולים להגיע בהפניות של מרפאות מומחים למינהם, גורמי רווחה, חינוך בעצם לא צריך הרבה בשביל להגיע אלינו. היום זה באחריות המדינה עדיין ולא צריך בעצם שום הפניה. אפשר לבוא להגיד שלום, אני במצוקה ולהיעזר.

ריקי ; כן, לי יש שאלה אישית אליך פרופסור קפלן. בבדיקות גנטיות שעושות היום בחורות צעירות לפני לידה למשל, זה מסוג הדברים שאפשר לבדוק?

זאב ; כעקרון זה לא תחום שאנחנו על הקרקע יציבה, מהמחקרים ברור לנו שיש איזשהי חשיפה או פרדספוזיציה גנטית אבל זה לא גן ספציפי וזה לא מספיק. זאת אומרת הרבה אנשים יש להם איזשהו מטען גנטי כזה או אחר, רובם מתמודדים היטב ולא מפתחים שום הפרעות או מחלות רגשיות. בשביל לפתח איזשהי תוצאה ובמיוחד בתוצאות הקשות צריך צירוף של הרבה מאד גורמים שהמטען הגנטי המאד לא ברור והמאד מורכב הוא חלק מהעניין.

ריקי ; כי קודם כשדיברתי עם יחיאל שרשבסקי אם שמעת ממונה שיקום במשרד הבריאות חשבתי על זה שלא תהיה סטיגמה אם נאמר שני בני הזוג יהיו עם אותו סיפור, כל אחד מהם עם העניין שלו אבל הם שניהם עם איזשהי בעיה נפשית.

זאב ; ברור שאם שני בני הזוג יהיה להם איזשהו מטען גנטי שחושף אותם להיפגע באיזשהי פגיעה רגשית כזו או אחרת ובמיוחד במחלות הקשות זה מעלה את הסיכון אל הצאצאים שלהם ואנחנו לא ממליצים על זה. בכלל כל התחום הגנטי הוא תחום מאד רגיש, בעייתי ואני לא יכול כרגע להודיע על איזשהי בשורה שיש לנו כלי, או איזשהו סמן ביולוגי כזה או אחר לעשות את האבחנה של ההפרעות האלה. זה יכול אגב לקרות לכל אחד. רוב האנשים שנחשפים למצבי משבר ומצוקה מתמודדים אגב היטב, ולא צריכים לסבול מהפרעות האלה לטווח ארוך.

ריקי ; ברור. טוב נודה לך בשלב זה פרופסור זאב קפלן, כאמור מנהל המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע וגם יו"ר החטיבה הפסיכיאטרית באוניברסיטת בן גוריון, בנגב תודה בהצלחה.

זאב ; תודה.

ריקי ; אנחנו נשארים באותו נושא ורוצים לדבר עם זוהור מחמיד, אם אמרתי נכון את השם שלך, שלום.

זוהור מחמיד, עובדת סוציאלית, מורה בתיכון ; שלום וברכה.

ריקי ; את עובדת סוציאלית וגם מורה בתיכון ואת מנהלת את סניף "אנוש" באום אל-פחם.

זוהור מחמיד ; נכון.

ריקי ; "אנוש" זו העמותה לבריאות הנפש, נכון?

זוהור מחמיד ; נכון.

ריקי ; היינו רוצים לשמוע קצת על הסניף שלך שם באום אל-פחם, איזה מסגרות קיימות שם בסניף, איך הפעילויות מתקיימות, ספרי לנו קצת מה מייחד את הסניף הזה באום אל-פחם?

זוהור מחמיד ; קודם כל אני חדשה בניהול הסניף, אני עובדת כבר בשנת 2000 בסניף "אנוש" אום אל-פחם, חדשה בניהול הסניף אבל הייתי מנהלת מרכז מיוחד לנשים נפגעות נפש.

ריקי ; איך את הגעת בכלל לכל הנושא הזה של בריאות נפש, איך את הגעת?

זוהור מחמיד ; קודם אני בהכשרה שלי, הלימודים שלי היו מתחום בריאות הנפש זה אחד. דבר שני אני גרה במקום או בשכונה שיש הרבה אנשים שם נפגעי נפש גם קרובי משפחה, גם בשכונה שאני גרה.

ריקי ; את אומרת קרובי משפחה, אנחנו בדיוק עכשיו דיברנו עם פרופסור קפלן על הנושא שלפעמים העניין הזה יכול לרוץ באופן גנטי, אז את אומרת שיש הרבה בני משפחה, למה כי יש קירבה משפחתית הרבה פעמים הוא נשאר במשפחה?

זוהור מחמיד ; כן, כן זה משהו יורשתי, אני חושבת שהרבה אנשים שהם קרובי משפחה, בן או אימא ויש לה אחים ואחיות או האבא שלה וזה מתגלגל. עכשיו בסניף שלנו יש בעצם ארבעה מסגרות שאחד מהם מועדון תעסוקתי לגברים שעוסק בשיקום תעסוקתי לגברים, והשני שזה ייחודי שזה מועדון תעסוקתי לנשים ויש עוד מועדון שהוא מועדון חברתי לגברים אחרי צהרים, יש עוד משהו חדש שזה תעסוקה לפני כן, לשלב אנשים בשוק העבודה החופשי.

ריקי ; יש הרבה גם שלא מגיעים?

זוהור מחמיד ; בטח שיש, יש לנו כמעט בסניף כ-100 איש מטופלים, ויש עוד כמעט עוד מאה, או מאה חמישים שהם לא מקבלים שירות שיקום.

ריקי ; אז למה הם לא באים בגלל איזשהי סטיגמה, הם פוחדים שלא יראו, שלא ידעו?

זוהור מחמיד ; נכון, זה בדיוק הסיבה הראשונה שהם מפחדים מהסטיגמה ובמיוחד אנשים. המשפחות והאנשים עצמם ומסתירים אותם, מתביישים בהם, דואגים לעתיד של המשפחה כאילו כי הם האנשים שמכירים או יודעים שבמשפחה הזו נפגע נפש, או נפגעת נפש זה יותר כפול.

ריקי ; תגידי אבל את יודעת שבחברות האלה פעם, נכון תגידי לי אם אני טועה. הדברים האלה דווקא הפכו את הבן אדם למיוחד, למשהו עם מתנת אל, לא? קשור כאילו, זאת אומרת אם הוא היה נפגע נפש או משהו אז דווקא לא חשבו שהוא לא בסדר, חשבו שהוא דווקא מיוחד.

זוהור מחמיד ; נכון, דרוויש אומרים לזה. יש דבר כזה במיוחד עם אנשים, יש חלק מהמשפחות שלוקחים את האנשים האלו לטיפולים עממים כי לא רוצים או שחושבים שיש בתוך הבן אדם רוח.

ריקי ; אז זה השתנה או שעדיין יש כאלה.

זוהור מחמיד ; פחות, עכשיו הרוב פונים לטיפולים פסיכיאטרים במרפאות. אני אציין כי אחרי שהיא פתחה אצלנו בעיר את המרפאה לבריאות הנפש התקווה של השיקום ושל הטיפול גדל אבל במיוחד אצל הנשים כי יותר קל למשפחות לקחת אותם מתוך העיר למקום כאילו ציבורי רגיל, ולא לקחת אותם לאשפוז בשער מנשה, או כל מיני בתי חולים.

ריקי ; אה...הא אז אם ככה יש שיפור אולי במודעות, ברצון לשלב את נפגעי הנפש.

זוהור מחמיד ; אבל לצערי הרב שזה נסגר.

ריקי ; אבל מה לגבי שילוב בעבודה, בחיים החברתיים?

זוהור ; אנחנו עוסקים בשיקום. לגבי אנשים אנחנו מלמדים אותם מיומנות וכישורי חיים בתוך המסגרות שלנו ועכשיו יש לנו פרוייקטים או מייזמים עסקיים שהם מנהלות אותם בתוך המסגרת שעבודות שלהם מוכרים אותם בשוק. זה דבר אחד. לגבי הגברים יש לנו תעסוקה נתמכת שאנחנו בתוך המסגרת התעסוקתית של הגברים אנחנו מכינים אותם לעבודה מחוץ למועדון ואנחנו התחלנו לשלב, יש לנו עשרה אנשים עכשיו שמשולבים במקומות עבודה שונים והחברה מקבלת אותם טוב, ויש להם גם יחס מיוחד.

ריקי ; יפה, יש עוד סניפי "אנוש" במגזר הערבי חוץ מאום אל-פחם?

זוהור ; יש שבעה סניפים במגזר הערבי וייפתחו עוד שלושה סניפים בקרוב.

ריקי ; ויש שיתוף פעולה אני מניחה בין כל הסניפים.

זוהור ; כן, יש מרכז למגזר הערבי "באנוש" והוא מתאם כאילו בין הסניפים.

ריקי ; ומה עם שיתוף פעולה עם סניפים של המגזר היהודי של "אנוש" גם?

זוהור ; גם יש, אין הבדל. כאילו יש למידה כל הזמן יש למידה ויש ביקורים.

ריקי ; מה לגבי צעירים עם פגיעה נפשית? יש לכם איזה תכנונים מיוחדים בשבילם?

זוהור ; אנחנו מתכננים בקרוב בשיתוף עם הילד ונוער באום אל-פחם לפתוח מסגרת ייחודית לצעירים כי שם יש להם את הגילאים משמונה עשרה, עד עשרים ואחד שהם בעלי צרכים מיוחדים בשונה לאוכלוסייה שיש לנו במסגרות.

ריקי ; ויש תכנונים להרחיב את הפעילות בסניף בכלל באופן. אני מבינה שאתם בהחלט שמים דגש על נשים פגועות נפש, נכון?

זוהור ; להכל יש מענה, אבל לנשים זה ייחודי כי לא נמצא באיזשהו מקום אחר. עכשיו לגבי התוכניות בסניף, כן יש לנו תכנית שאנחנו רוצים להתביית את הסניף שלנו בשיתוף עם הנהלת הסניף שהיא גם דואגת לכל מיני תרומות וכל מיני חשיפה לקהילה וגם אנחנו מתכננים לפתוח עוד אובייקטים מיוחדים כמו עבודה עם משפחות שזה מאד חשוב. אם אנחנו רוצים לטפל בסטיגמה הזה, זה מתחיל משם. אם המשפחה נותנת או מקבלת את הנשים שלהם, או הבנים שלהם וחושפים אותם לקהילה זה מתחיל משם.

ריקי ; ומי בעצם מפעיל את הסניף, יש לכם מתנדבים.

זוהור ; יש לנו הנהלת הסניף שהיא מתנדבת שהם גם אנשים שיש להם בני משפחה, וגם יו"ר הנהלת הסניף שהוא גם מורה בתיכון.

ריקי ; יש לכם איזשהי בעיה בעניין של להביא את כל הנושא למודעות הציבור הערבי, שיתרמו, שירצו לבוא, לעזור להתנדב או שכבר כולם יודעים לעשות את זה.

זוהור ; לא, עדיין יש קושי. את יודעת שכל האוכלוסיות מקבלות, יש להם אנשים ומתנדבים כמו מהבריאות הנפש שזה כאילו משהו סטגמנטי. אפילו אנשים שמתנדבים לפעמים סובלים מזה.

ריקי ; כן, יש עם זה בעיה. ובני המשפחה.

זוהור ; יש לנו תכנית לחפש או לדאוג לכל מיני אנשים שאנחנו מקווים שהם יעזרו לנו בחשיפה שיהיו גם מתנדבים.

ריקי ; כן, אנחנו נאחל לך הצלחה זה תפקיד חדש יחסית נכון זוהור?

זוהור ; כן, כן חדש מאד.

ריקי ; כן, את עובדת סוציאלית, ומורה בתיכון ועסקת בדברים ועכשיו את מנהלת את סניף "אנוש" באום אל-פחם בין יתר הדברים שאת עושה. דברים ערביים שאת עוסקת בהם. אז אנחנו מאד מודים לך זוהור, מאחלים לך הצלחה.

זוהור ; תודה.