הרשויות המקומיות נגד קידום הנגישות – הייתם מאמינים?

היום (2.1) התקיים בבית המשפט העליון דיון בעניין עתירת המרכז לשלטון המקומי ושש עיריות נגד חקיקת הנגישות לאנשים עם מוגבלויות. עמותת נגישות ישראל התנגדה לעתירה ומציעה פתרונות אחרים להקל על הרשויות בתהליך ההנגשה
2/01/2017
 
 
אדם בכיסא גלגלים מול מדרגות במרחב הציבורי

היום (יום ב', 2.1.17) התקיים דיון בבית המשפט העליון בהרכב של כבוד השופטים: הנדל לין, דפנה ברק ארז ואורי שוהם, בעניין עתירה של המרכז לשלטון המקומי ושש עיריות וכן עתירה של איגוד המנכ"לים, כנגד ממשלת ישראל בדבר יישום חקיקת הנגישות.

.

העתירה בעיקרה עסקה בשני היבטים:

1.  העותרים דורשים תקצוב ליישום תקנות הנגישות.

2.  בהעדר תקצוב - הפסקת פעילות האכיפה הפלילית והוצאת צווי נגישות נגדן ע"י נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

כאשר עוסקים בנושא, חשוב להזכיר שמטרת חקיקת הנגישות הינה לאפשר לאנשים עם מוגבלויות לחיות חיים נורמאליים, בכבוד ועם שוויון הזדמנויות, למרות ועל אף מוגבלותם.

לפי נתוני הלמ"ס, חיים בישראל כמיליון ושש מאות אלף אנשים עם מוגבלויות שונות (פזיות, ראייה, שמיעה, שכליות ונפשיות).

חקיקת הנגישות בישראל נדרשת ליישום במגזרים שונים: הפרטי עסקי, המוניציפאלי והממשלתי.

המגזר הפרטי נדרש לסיים את תהליך ההנגשה עד נובמבר 2017, המגזר הממשלתי עד 2018 והמגזר המוניציפאלי עד 2021.

נגישות בערים וברשויות הינה מהותית ביותר, זאת מכיוון ששם אנחנו חיים את מירב חיינו, ולכן הרשויות נדרשות להנגיש את המדרכות ומעברי החציה, תחנות האוטובוס, מבני הרשות, בתי הספר והגנים, פארקים וגני משחקים, חופים, ספריות וכל מבנה או שירות לתושבים.

הרשויות נדרשו לפרוס ולחלק את תהליך ההנגשה, עם כל העלויות שלו, על פני 10 שנים, זאת כדי לייצר מצב שהעלות לשנה תהיה נמוכה יחסית וניתן יהיה לעמוד בה. חשוב להדגיש שרשויות רבות אכן פעלו בהתאם וקידמו את הנגישות בתחומן בצורה מהותית.

עמותת נגישות ישראל מובילה את נושא הנגישות בישראל ע"י יצירת מודעות והנעה לפעולה, בייזום החקיקה והטמעתה, במתן ייעוץ וליווי רשויות ובמגוון כלים לסיוע בקידום הנגישות.


נשאלת השאלה, מה יניע את הרשות המקומית להטמיע את הסדרי הנגישות שנקבעו בחוק ובתקנות הנגישות? מודעות? כסף? מנהלים? אכיפה?

התשובה הנכונה: כולם!

עמדת עמותת נגישות ישראל

 
  • לעניין בקשת התקצוב, אכן תקצוב כזה הוא רצוי ומבורך, בעיקר לרשויות מעוטות יכולת תקציבית, והעמותה תומכת ומעודדת תקצוב הרשויות ע"י משרדי האוצר והפנים. עם זאת יש להדגיש, שדרישות רבות בחקיקה הינן ללא עלות או בעלויות זניחות ולכן תמוה למה אלה טרם הוטמעו. כמו כן, כל בנייה חדשה או שיפוץ של תשתית או מבנה ניתן לבצע ללא צורך בתקצוב ייעודי. בנוסף, תמוה למה רשויות רבות כל כך טרם החלו להנגיש כבר מכניסת התקנות לתוקף וע"י כך לפרוס את העלות לעשר שנים - הרי ישנן רשויות רבות שכן מצאו לנכון לחלוקת משאבים המתחשבת ב 18% מתושביהם וקידמו את הנגישות. ולבסוף חשוב להזכיר, שמשרד החינוך מסייע במימון הנגשת מוסדות חינוך, משרד התחבורה מסייע בהנגשת תחנות האוטובוס ועוד. 
  •  לא מקובל בעליל נסיון העותרות לכרוך את קיום התחייבותן על פי הוראות הדין הרלוונטיות יחד עם הדרישה להקצאת משאבים. קרי, הלכה למעשה העותרות מבקשות כי בחסות בית משפט העליון, יעוכב הליך ההנגשה אליו הן מחויבות כל עוד לא יוקצו להן המשאבים שלשיטתן דרושים לשם קיום חובותיהן על פי הוראות הדין. 
  •  העמותה סבורה כי אל לו לבית המשפט הנכבד לתת את ידו, במישרין או בעקיפין, לכל סעד או דרישה שכזו, שכן המשמעות של מתן סעד שכזה הינה עצירת מהפכת הנגישות המתרחשת בישראל ומתן "פטור" או "הקלה" למי מהרשויות המקומיות בישראל כך שהן לא תהיינה מחויבות לציית לחוקי מדינת ישראל, ככתבם וכלשונם, שחוקקו עד כה בנושא הנגישות.

 

הדיון בבית המשפט

 

נציגי העותרים טענו כי המדינה לא הקצתה תקציב ראוי לרשויות לצורך הנגשת הרשויות וכי בהיעדר תקצוב, יש להפסיק את פעילות האכיפה הפלילית והוצאת צווי נגישות ע"י נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. עוד נטען על ידי העותרים כי לא ניתן להשית סנקציה פלילית על מנכ"ל או מהנדס עיר שאין בידיהם הסמכות לקבוע את התקציב.

נציגי המדינה טענו מנגד כי לרשויות המוחלשות הוקצו תקציבים שלא נוצלו כנדרש וכי ישנם מקורות תקציביים נוספים שניתן לממן מהם ביצוע התאמות נגישות כגון היטל השבחה. כן ציינו נציגי המדינה שיש הרבה מאוד חוקים שיש שם הסדר דומה מבחינת סנקציות המוטלות על נושא משרה ברשות ציבורית, כן נטען כי אופן הפעלת הסמכות בהוצאת צו נגישות נעשה במידתיות, לאחר תהליך של הידברות עם המפר ומתן הזדמנות לתיקון . בנוסף צוין כי מתוך עשרות צווים שהוצאו התקיימו רק 8 חקירות ואף אחת מהן לא הובילה לכתב אישום וכי לצורך העמדה לדין נדרש אישור של פרקליט המחוז והיועמ"ש לממשלה.

כן נטען כי הסעיף בחוק שמטיל אחריות על נושא ברשות ציבורית דורש ממנו לעשות ככל שביכולתו שההוראות תבוצענה ועליו להציף את הצורך ולוודא שהתקציב יוקצה למקומות הנכונים.

טענות נגישות ישראל בפני בית המשפט

 

עמותת נגישות ישראל באמצעות עוה"ד תומר רייף ממשרד עו"ד זיסמן, אהרוני גייר ביקשה להצטרף לעתירה כידידי בית משפט.

עו"ד רייף טען בפני בית המשפט כי העמותה הגישה בג"צ נגד משרדי הממשלה והכנסת על העיכוב בהתקנת תקנות נגישות שבעקבותיו החלו להיכנס לתוקפן תקנות נגישות חשובות והרשויות המקומיות השתתפו בדיונים והיו חלק מהתקנת התקנות. הרשויות קיבלו הארכה לביצוע התאמות הנגישות עד לשנת 2021 להבדיל מרשויות ציבוריות אחרות.

 

כן נטען כי הטלת אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד איננה חורגת מחקיקה אחרת וכי חוק שוויון יש לו אלמנטים של חוק יסוד וכי המשמעות של היעדר אכיפה משמעה היעדר הנגשה.

העותרים קיבלו את המלצת בית המשפט לחזור בהם מהעתירה ובית המשפט קבע פה אחד כי דין התביעה להימחק ללא צו להוצאות.

 

איך בכל זאת ניתן לסייע לרשויות?

  1. הקמת מנהלת במשרד הפנים לניהול ותקצוב היבטי ההנגשה השונים בערים וברשויות המקומיות והאזוריות.
  2. אימוץ מודל ההנגשה לארגונים גדולים של עמותת נגישות ישראל, המאפשר לפשט ולהוזיל את הטמעת הנגישות.
  3. פיתוח פתרונות וכלי הטמעה והפצתם בחינם לכל הרשויות.
  4. תקצוב הנגשה רק של תשתיות, מבנים ושרות שאינו מתוכנן להיות משודרג עד 2021 ותקצוב רשויות הנמצאות במדרג הנמוך.

 

בדרך זו, ניתן יהיה לסיים הנגשת הרשויות עד סוף שנת 2021 ללא פגיעה בהליך החקיקה בישראל.
הנגישות חייבת להימשך!

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד