רכבת ישראל

14/03/2014
הגדל

תקציר

 

יש הצטברות של תלונות רבות וחריפות על רכבת ישראל.  באופן כללי אפשר היה לשבח את השיפור במצב הנגישות ברכבת, אך יש עוד הרבה מה לעשות. פרט למובן מאליו (הנגשת רכבות ותחנות), צריך להדריך את עובדי התחנות לוודא שנוסעים נכים יכולים להגיע ולצאת בביטחה. הבעיה העיקרית היא יחס העובדים בתחנות לנוסעים נכים והיעדר מוחלט של סיוע כאשר התחנות לא מאוישות (בלילה). להלן הבעיות העיקריות שיפורטו בהמשך:

  • הצורך בהודעה מוקדמת על נסיעת משתמש בכיסא גלגלים.
  • תקלות בשירות הפעלת המעלון המיוחד לקרון נגיש.
  • נגישות ותחזוקה בתחנות, נגישות שירות לקויה.
  • תחנות ללא חניית נכים ואפילו ללא מקום להורדה והעלאה של נוסעים.
  • חיבור לא טוב של תחנות רכבת לאוטובוסים נגישים.
  • שילוט וסימון לקויים (בכלל ועבור בעלי לקויות שונות בפרט).
  • גישת מלווים לרציף.
  • מחסומים אוטומטיים לא נגישים ולא מאויישים.
  • שמירת מקומות ישיבה לנוסעים עם מוגבלויות שלא משתמשים בכיסא גלגלים.
  • נסיעה עם כיסא ממונע או קלנועיות (קטנות), כולל הגבלות חד-צדדיות.
  • סוגיות בטיחות ספציפיות לנוסעים עם מוגבלויות.
  • עמידה בלו"ז (נוסעים עם מוגבלויות רגישים יותר לנושא).
  • צפיפות גדולה בשעות השיא (נוסעים עם מוגבלויות רגישים יותר לנושא).
  • תגובות סתמיות (אם בכלל) של "פניות הציבור" ברכבת ישראל.

בעיות הנגישות ברכבת ישראל טופלו במישורים הציבוריים הבאים:

  • פיקוח וצווי נגישות של נציבות השוויון.
  • מבקר המדינה.
  • וועדות של הכנסת.
  • כתבות בתקשורת.
  • רשויות מקומיות (בקטע של תחנות).
  • תביעות ייצוגיות / אזרחיות של נוסעים שנפגעו ממצב הנגישות והשירות ברכבת.

 

באדיבות נציבות השוויון 2011

 


 

 

 

אירועים עיקריים

בדצמבר 2005 נהרג מר שמואל כץ, לקוי שמיעה, כאשר ניסה לרדת מרכבת נוסעת (אחרי שהתברר לו שעלה על רכבת לא נכונה). טרם מצאנו את תוצאות חקירת האירוע, אך הוא חושף מחדלי בטיחות ונגישות. בתחילת ינואר 2006 התקיימה עצרת לזכרו בתחנת "ההגנה" בת"א.

תלונה ספציפית אחרת (שמזכירה את המקרה הטראגי של שמואל כץ ז"ל) היא על השילוט. דוגמא (ינואר 2006):

"אני חירשת... אין שלטים בדלתות הנפתחות לכניסה לקרונות לאן נוסעת הרכבת.. דוגמא: בתחנת רכבת השלום, כתוב בהודעה שהרכבת נוסעת לחיפה בשעה 8:29 והרכבת הגיעה לתחנה ב- 8:26. עליתי לרכבת והתברר שהרכבת נוסעת לראש העין, כי אמרו ברמקול ואני לא שומעת. זה קרה לי הרבה פעמים גם חברים טעו... הרבה פעמים יש שינוי בזמני השעות, לרוב מדברים ברמקול".

גם אנשים שלא סובלים ממגבלה אומרים שהשילוט והמידע לנוסע חסרים. זה חשוב מאד בתקופה של עליה בפעילות הרכבת וריבוי האיחורים. הפתרון הטכנולוגי פשוט (שילוט אלקטרוני בתחנה ועל הקרונות) והעלות לא בשמים. בתשובה על נושא השילוט לטובת לקויי שמיעה ענה לנו מנהל חטיבת הנוסעים ברכבת ישראל: "לנושא העקרוני של התקנת שילוט אלקטרוני בקרונות ישנים - אנו בתהליך בדיקה של הנושא. הנושא כלל אינו פשוט וגם אם ימצא הפתרון המייטבי - הוא לא יהיה, לדעתי, ישים במיידי....   יחד עם זאת אעלה את הנושא לפורום מתאים ל"עבודת סיעור".   ביחס לתלונה הספציפית לצערי משתמע שגם אם היה שילוט בקרון - טעות הנוסעת הייתה נמנעת רק כשהינה בקרון וממילא הטעות כבר נעשתה. יתכן והדרך הפשוטה ביותר- לשאול - הייתה מונעת את הטעות המצערת". איך הכותב רצה שלקוית השמיעה תשאל ותשמע את התשובה?

תלונה על השילוט לטובת לקויי שמיעה הגיעה גם במרץ 2011. תשובת הנציבות: "אין באפשרותנו לכפות התקנת שילוט אלקטרוני בתחנות הרכבת וברכבות עצמן, מאחר ואין דרישה לכך בתקנות. עם זאת, ידוע לנו כי רכבת ישראל מבצעת פרוייקט של התקנת שילוט אלקטרוני...". לדעתנו התקנות מ- 2003 מכילות את נושא השילוט, כתוב שם (על קרון נגיש):

"

(8)  הותקנו בו אמצעים קוליים כמפורט 1 בתוספת השמינית, למתן מידע על התחנות שבקו הנסיעה ולהודעות חירום בזמן אמת; 

(9)  הותקנו בו אמצעים חזותיים כמפורט בפרט 2 בתוספת השמינית, למתן מידע על התחנות שבקו הנסיעה. 

".

על שילוט וכריזה ב"מיתקן מרכזי" (תחנת רכבת במקרה זה) כתוב:

"...

ג.  שילוט הכולל מידע על מועדי היציאה וההגעה של כלי התחבורה, ויעדיהם, ימוקם במקומות המתנה מרכזיים בתחנה. גון האותיות והספרות יעמוד בניגוד של 70% לפחות לגון הרקע. 

ד.  עיצוב האותיות והספרות יהיה כמפורט בסעיף 2.2.4.3 בת"י 1918 חלק 4. 

ה.  רמת התאורה באזור השילוט תהיה אחידה ותצמצם במידת האפשר את החזר האור. 

 

לוחות מידע אלקטרוניים: 

13.  לוחות מידע אלקטרוניים המציגים לוחות, זמנים ויעדים, יציגו את המידע בתווים שאינם נעים על פני הלוח, בצבע צהוב על רקע כהה. עיצוב האותיות והספרות יהיה כמפורט בסעיף 2.2.4.3 בת"י 1918 חלק 4. 

 

כריזה: 

14.  מערכת הכריזה תפיק שמע בעוצמה הגבוהה מרמת הרעש הסביבתי ב15- דציבלים לפחות. 

"

אך הוגדר פטור מסוים ביחס לתחנות קיימות / בבנייה (ב- 2003).


בנובמבר 2005 נשלח מכתב עו"ד בשם גב' קליין להנהלת הרכבת עם העתקים לגורמים רבים נוספים. גב' קליין משתמשת בקביים ומוגדרת כ"נכה 100%". היא נוסעת ברכבת מרחובות לת"א. כל מה שהיא מבקשת זה להבטיח לה מקום ישיבה, אך הסדרנים מסרבים לסייע לה וגם הנוסעים לא מפנים לה מקום. בהקשר של הנוסעים זו סוגיה חינוכית, אך אפשר לפתור את הבעייה הספציפית ע"י שילוט ברור ואסרטיביות של הסדרנים.


 

ממפעיל אתר "על הרציף" (שנסגר בינתיים) קיבלתי בפברואר 2007 את הסיפור הבא:

"היום, 19.2.07 החלפתי רכבת בתחנת בנימינהבשעה 16:55. ברציף 2+3 השילוט האלקטרוני כבר לא עובד. איך למשל אדם עם קשיי שמיעה אמור לדעת לאן הרכבת נוסעת (הרי יש רק שילוט בקרונות הדו-קומתיות)? ואז מצאתי שלט ליד המדרגות:

לידיעת ציבור הנוסעים

המעליות בתחנה ברציפים מושבתות זמנית עקב הגשמים הכבדיםשירדו באזור לאחרונה. אנו פועלים לתיקון בהקדם האפשרי...".

חשוב לדאוג לתחזוקת המעליות בתחנות כי נכה שמגיע למעלית מקולקלת עלול להזדקק ל"סחיבה" במדרגות, על כל המשתמע מכך (והיו דברים מעולם, לפי התלונות). כאשר יש מעלית מקולקלת, העובדים צריכים לוודא שכל הנוסעים עברו לפני שהם נעלמים (וגם זה קרה, לפי אחת התלונות, בתחנת בית שמש). בינואר 2007 נכה עם קביים נאלץ להשתמש במדרגות כאשר המעלית בתחנת אשקלון לא פעלה וכל העובדים נטשו את המקום. התוצאה שהוא דיווח עליה - נפילה כואבת שהייתה יכולה להסתיים באסון. מאוחר יותר (באמצע פברואר 2007) התפרסם ב- YNET שהמעלית מושבתת לזמן ממושך עקב בעיית בינוי. השבתת המעלית באשקלון הכבידה מאד על נכים שצריכים להגיע לעבודתם ולסידורים אחרים.


 לטובת נכים, רוכבי אופנים והורים עם תינוקות בעגלה אנחנו ממליצים שבכל רכבת יהיה לפחות קרון אחד ללא מושבים (או עם מושבים מתקפלים אל הדופן). קרונות כאלה מקובלים בחו"ל והם מאפשרים תנועה נוחה וקשירה (אם נחוץ) של מספר עגלות ואופנים בקרון אחד. ראו תמונה מצורפת מגרמניה. התקדמות מעניינת מדווחת בפברואר 2006 עם הגעתם של קרונות נגישים.

במאי 2006 צילם נוסע חרוץ את אחד הקרונות החדשים והעלה לפורום "תחבורה ציבורית" ב"תפוז". מהדיון שם אפשר להבין שהגישה לקרון לא נגישה לנכים כי יש תחנות עם רציפים בגובה שונה (כידוע גם מדיונים בוועדות בכנסת). בתוך הקרון הנגישות טובה ויש שירותי נכים. 


הגיעה אלינו תלונה על שירותי הנכים באחת התחנות. בתחנה הזאת יש שירותי נכים, אך הם מוסתרים ונעולים. נכה שמגיע למקום צריך לבצע חיפוש ועבודת שתדלנות כדי לזכות להשתמש בהם. במקרה הזה ניסינו להפעיל את הרשות המקומית שהתחנה מצוייה בשטח השיפוט שלה. יועץ הנגישות של הרשות כתב, בין השאר: "הסתבר שמנהל התחנה ... אינו מיחס חשיבות רבה לענין פתיחת השירותים הנגישים לציבור הנכים ולענין השילוט המכוון אליהם, ופטר אותנו בלא כלום...". פקיד אחר באותה רשות כתב: "שנגישות ישראל תשקיע קצת מאמץ ותוכיח את יכולתה"(!!) וסירב להפעיל את סמכותו (לכאורה) לדרוש מהרכבת להפעיל את השירותים. 


במרץ 2006, סמוך לבחירות, התקיימה הפגנה באחת התחנות בת"א. ראו במדור "נגישות בתקשורת". 


 במאי 2006 החליט שר התחבורה לתת הנחה של 10%, שהייתה עד אז בתוקף לנכי צה"ל ופעולות איבה בלבד, לכלל ציבור הנכים. כמו-כן יש פטור לעיוורים והנחה של 50% למלווה של עיוור. לדעת הכותב ואחרים (כפי שמשתקפת בפורומים), הנחה של 10% איננה משמעותית ועדיף היה להשקיע את הסכום בשיפור השירות והנגישות. לא ברורה גם סוגית הוכחת הנכות (כאשר לא ברורה לעין), כי לרוב הנכים אין עדיין תעודה רשמית.

מכונת הכרטיסים לא מעודכנת ברכבת ישראל  
 

בפברואר 2007 התפרסמה כתבה ב"הארץ" ובמדור הצרכנות של TheMarker. הנגישות לא הייתה הנושא העיקרי שם, אך עלה אספקט רלוונטי חדש:

"בשעות הלילה, כאשר כבר אין כרטיסנים, יש רק מכונה אוטומטית שמתקלקלת לעתים קרובות ואין עם מי לדבר, ואז אין ברירה אלא לקפוץ מעל המחסום ולהפוך למעשה לגנב. כמובן שאנשים עם מוגבלויות או נשים בהריון לא יכולים לעשות אפילו את זה". כמו-כן הוצגה התמונה הבאה בקשר לטיפול בתלונות (בלי קשר לנגישות):

"מתוך יותר מ-250 תלונות שנשלחו, התקבלו תשובות לגבי 10% ... בכל המקרים היה מדובר בתשובה סטנדרטית בנוסח "תודה על פנייתך לרכבת ישראל. הפנייה התקבלה והועברה לגורמים המקצועיים...".... אותו גורם מקצועי עלום אף פעם לא עונה".


בתחילת 2007 נחסמה האפשרות להגיע ישירות לדואר האלקטרוני של בעלי תפקידים ברכבת (בניגוד למצב לפני-כן). זהו סימפטום נוסף להרעת היחס לציבור מצד רכבת ישראל. תשובות שקיבלנו (אחרי הרבה תזכורות) אינן מספקות. בתשובה שקיבלנו במרץ 2007 נטען שהם פועלים לפי התקנות בנושא ההודעה מראש ושהיעוד העיקרי של הרכבת הוא הסעת המונים. התשובה האחרונה מרגיזה במיוחד כי היא רומזת על סתירה (לכאורה) בין נגישות לנכים לבין שירות יעיל להמונים. 


בסוף מרץ 2007 התפרסם סיפור של עיוור שהושפל בתחנת רכבת. הוא קיבל כרטיס עובד רכבת כדי להקל עליו, אך ההסדר הלא רשמי הזה לא מוכר ע"י מאבטחי התחנות והם השפילו אותו כמתואר בכתבה. המקרה הזה אופייני לרמת ההתנהלות של רכבת ישראל בכל הנוגע לנכים. אין תיאום ביחס למימוש תקנות והסדרים בין המנהלים לבין העובדים בשטח. ראו גם כאן.


בנובמבר 2007 התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה על תלאותיו של אלעד סגל, משתמש בכיסא גלגלים, שנתקע ברכבת כי לא היה מי שיפעיל את מתקן ההורדה בתחנת היעד. בידיעה נמסר שבעקבות התלונה הוחלט בנציבות השוויון לאכוף את חוק השוויון עד כדי הטלת קנס על רכבת ישראל. מוזכר שם שנכים יוכלו להגיש תביעות נזיקין נגד רכבת ישראל. ואכן, בדצמבר 2007 התפרסם ב"מעריב" ואחר-כך ב- MSN שאיגור גונופולסקי ואפרת וקנין הגישו תביעה ייצוגית בסכום גדול נגד הרכבת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ראו דיווח בהמשך). איגור אמר שבעשרות מקרים סרבו לקבל את הודעתו על נסיעה ברכבת בטענה שמנהל התחנה לא יהיה במקום בשעה היעודה.

במרץ 2008 יצא מסמך מטעם נציב השוויון שכותרתו: "ביצוע תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי התחבורה הציבורית), התשס"ג-2003, על ידי רכבת ישראל". המסמך יצא בעקבות שימוע לחברת רכבת ישראל בגין ביצוע לקוי של התקנות. בין היתר כתוב שם (המסמך מצורף בשלמותו בתחתית הדף): "...על מנת לבחון ולצמצם תקלות במתן  שירות נגיש בתקופה הקרובה, מעמידה הרכבת לרשות נוסעים עם מוגבלות קו טלפון ישיר לתלונות בדבר הפרת הוראות התקנות... מספר הטלפון של רכבת ישראל לצורך תלונות הוא 03-6117020. נוסע עם מוגבלות יפנה למספר החירום בזמן אמת במקרה בו הוזמנו סידורי נגישות ולא סופקו. אנו מבקשים מהציבור הרחב  ליידע גם את הנציבות בדבר כל תלונה על תקלה במתן שירות נגיש... מס' הטלפון למסירת המידע לנציבות השוויון הוא - 026549561, פקס – 026467591. ... המתקן יופעל על ידי עובד הרכבת בכל המשמרות... לא תתקבל טענה כי לא ניתן לספק את השירות בשעות או בימים בהם כמות הנוסעים הכללית או כמות הנוסעים עם מוגבלות המבקשים לנסוע, רבה...". במכתב נילווה למסמך נאמר: "במידה ועדיין יהיו תקלות בשירות מול החובות בחוק, ... תשקול הנציבות מחדש הוצאת "צו נגישות"".


במאי 2008 הגיעה תלונה על איסור הכנסת קלנועית לרכבת. המתלונן קיבל תשובה מהנהלת רכבת ישראל, שכמובן לא מקובלת עלינו. פנינו לנציבות והפנו את תשומת ליבנו לנייר עמדה בנושא כניסה למקומות ציבוריים (כולל תחבורה ציבורית) עם קלנועית. צריך לשים לב למגבלות המשקל והממדים, אך חשוב גם לאכוף / לשכנע את רכבת ישראל לפעול לפי נייר העמדה.


באפריל 2009 הגיע אלינו הסיפור המרגש הבא כתלונה:

"אני חונכת פר"ח לילדה מקסימה ומיוחדת שחולה במחלה נוראית ALS... רוב הפעילות שאני יכולה לעשות עם הילדה היא בבית, הילדה יושבת בכיסא אורטופדי מיוחד .... בחופשת פסח שרוב הילדים מטיילים ברחבי הארץ ונהנים מחופשת אביב, גם אני רציתי שהילדה תצא מהבית ותבקר בגן חיות במוצקין שעליו שמעה וחלמה להגיע. ...היא צריכה להיות בכיסא מיוחד ששוקל קרוב ל30ק"ג. הכיסא אינו מתקפל ... וגם הילדה לא יכולה לשבת נורמאלי ולהיות חגורה, היא חייבת רכב גדול... לנו (אמא שלה ואני) אין אפשרות לרכב כזה ולהזמין שירות מיוחד עולה 200 ש"ח. החלטנו לנסוע ברכבת ישראל לגן חיות במוצקין, ... אנחנו נכנסנו לתחנת רכבת בת גלים .... אף אחד מהצוות לא עזר לנו והרכבת הייתה מהרכבות הענתיקות שהדלתות שלה נפתחות באופן ידני ושלוש מדרגות לעלות לרכבת עצמה. אבל תודה לאל שיש אנשים נחמדים בארץ שעזרו לנו לעלות את העגלה. הסיפור מתחיל בכך שנאלצנו לחזור לאותה תחנת בת גלים חיפה כי הילדה גרה שתי דקות הליכה משם. לאחר בילוי מדהים ומלא אושר על פניה של הילדה, כשירדנו מהרכבת נאלצנו להוריד את הילדה עם העגלה במדרגות!!! אני פחדתי שאפיל את הילדה ולכן אמא שלה לקחה אותה לידיים ובעזרת אישה נחמדה שהייתה באיזור הורדנו את ה 30 ק"ג האלה. ופה זה לא נגמר, לאחר כמה מטרים יש גם עלייה במדרגות. כמובן שיש גם דרגנוע, אך עליו יש איסור לעלות עם עגלות...אז מה נשאר לנו לעשות?! עוד הפעם מרימים את הילדה, עוד הפעם את העגלה וככה נגמר יום הכיף שלנו בטירטור ילדה עם נכות ואף אחד מהצוות של הרכבת אפילו לא מצמץ לעברינו. ניגשתי למנהל התחנה וביררתי טלפון של פניות תלונות הציבור כדי להיתלונן, תשובתו הייתה לא מקצועית כמו "זאת תחנה ישנה", "אין, זאת בעיה ידועה" וכו'... המנהל הרים עלי את הקול ופשוט גילגל עיניים...".

 


ב- 8.8.2009 הציגו בערוץ 2 (חדשות סוף השבוע) אנשים עם מוגבלויות שצויידו במצלמות וידיאו לתיעוד קשיי נגישות. בין השאר, הדגימו את הקושי של לקויי שמיעה לקבל שירות במודיעין התחנה ולדעת על איזה רכבת לעלות (בהיעדר שילוט אלקטרוני). בכתבה הוצג גם הצורך בהודעה מראש למשתמש בכיסא גלגלים והקשיים שנובעים מזה.


ב- 6.9.2009 התפרסמה ידיעה על המשך ה"רומן" של אפרת וקנין עם רכבת ישראל. הפעם היא מנעה בגופה את סגירת הדלת עד שיביאו לה את המעלון המובטח (לפי הודעה מראש). למחרת אפרת הופיעה בתוכנית הבוקר של ערוץ 2. באוקטובר 2009 היה הדיון הראשון בתביעה שלה ושל איגור נגד רכבת ישראל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע [תא 1300/07 איגור גונופולסקי נ' רכבת ישראל בע"מ (מחוזי - באר שבע, יעקב שפסר)]. באוגוסט 2010 אישר בית המשפט את התביעה הייצוגית. השופט אמר: "המשיבה הפרה את הוראות החוק והתקנות... מדובר בהתנהלות פסולה וקלוקלת מצד המשיבה". מתגובת הרכבת אפשר להבין שהתלונה מתייחסת לאירועים ב- 2007 ולכן איננה רלוונטית. קוראי דף זה יודעים שהתלונות ממשיכות לזרום... בדצמבר 2010 התפרסמה מודעה מטעם עורכי הדין של אפרת ואיגור. הם מציעים ל"מוגבלים" שנפגעו מסירוב לאשר נסיעה או מהיעדר סיוע בתחנת היעד להצטרף לתביעה. סכום התביעה הוא 5000 ש"ח.


בנובמבר 2009 ניסתה פעילת נגישות לנסוע בפעם הראשונה ברכבת מתחנה בקריות לתל-אביב ובחזרה. להלן עיקרי רשמיה:

*. התיאום היה יומיים קודם (יום שישי לפני נסיעה ביום א' בבוקר) דרך מרכז התיאום טל. *5770.

*. הומלצה רכבת חדישה ונגישה יותר ועמוסה פחות בשעה 06:40 במקום 06:53.

*. כבר בחנייה בא לקראתי דייל ... שפנה אליי בשמי וכיוון אותי במהירות אל המתקן = מעלון ידני ... וממנו לקרון הנגיש המרווח והכולל תא שירותים נגיש.

*. בתחנת היעד (ההגנה) חיכו לי עם כבש נייד ליד פתח הקרון.

*. בשתי התחנות - מעליות מסודרות (לא כולן עם הנגשת שמע). החנייה לרכבי נכים ליד התחנה בצפון - אינה מספקת.

*. חלק מהשילוט האלקטרוני (החשוב ללקויי שמיעה) לא פעל.

*. ליד "ההגנה" אין כלל מגרש חנייה ואין הנמכת מדרכה לרדת לתחבורה הציבורית/רכב הסעה. בנוסף - תלונה חריפה: מוניות חוסמות את האוטובוסים להתקרב למדרכה בתחנת האוטובוס כל שעות היום ליד תחנת ההגנה.

בפברואר 2010 הפעילים נסעו שוב באותו קו ותלונותיהם הקשות הועברו לנציבות השוויון. עיקרי הדברים:

"

  • יחס משפיל של הקופאית, דיבור מעל לראש;
  • מפעילי המעלון לא היו מוכנים במקום בתחנת ההגנה, למרות תיאום מראש ... ירדנו מהקרון בעזרת חיילים כי היינו עלולים להגיע עד בית שמש...
  • נתקענו בפקק בת"א וניסינו להזיז את הנסיעה למועד מאוחר יותר: עברנו גיהינום ויחס נורא.
  • מה שלא ברור: יש בקרונות החדשים מתקנים [שיפועים] שמתוכם - מדוע לא מפעילים אותם במקום המעלון ה"טרנטה" מהרציפים?
  • עדיין יש בלגן מוניות נורא במקום העצירה ליד תחנת ההגנה; אין גישה לאוטובוסים ורכבים.
"
בנסיעה נוספת של הפעילים באוקטובר 2010 המעלון לא חיכה להם באחת התחנות למרות התיאום מראש. הם נאלצו להיעזר בארבעה נוסעים אדיבים כדי לרדת 2 מדרגות מהקרון לרציף.

אנחנו נדרוש לסמן חניות נכים תקניות נוספות ליד התחנות. צריך גם למנוע חניית מוניות בתחנות האוטובוס בצורה המתוארת למעלה. זה באחריות המשטרה והפיקוח העירוני (שבתל-אביב הם חרוצים מאד דווקא נגד נהגים נכים)...


בדצמבר 2009 התפרסם ב"כלכליסט" שהוחלט על "פיילוט" (ניסוי) להתרת הסעת אופניים ברכבת. לפי הידיעה, "נוסעים שברשותם אופניים יוכלו להציבם בקרונות הנכים, על בסיס מקום פנוי בלבד ורק בשעות השפל. ברכבת מסבירים שבכל מקרה הצבת אופניים לא תבוא על חשבון מקומות פנויים לנוסעים". אנחנו נעקוב אחרי ההתפתחויות ובמיוחד אחרי ההבטחה שהאופניים לא יבואו על חשבון משתמשים בכיסאות גלגלים. צריך גם לוודא שדחיסת אופניים לא תפגע באפשרות התנועה של משתמשים בכיסאות גלגלים (למשל אל הדלתות או לשירותים).


באמצע 2010 התפרסם דו"ח הפעילות השנתי של נציבות השוויון ל- 2009. בדו"ח הזה מסופר (בין השאר) על 2 "צווי נגישות" שהוצאו לרכבת ישראל בנושא מצב תחנות רכבת. "צווי נגישות" אלה לא זכו לפרסום תקשורתי (בניגוד לצו שהוצא נגד חברות אוטובוסים, למשל, שהפך לכתב אישום), וחבל. בדו"ח נרשם: "...הבקרות ברכבות התמקדו בנגישות התחנות ובהתנהגות הצוות. כל תחנות הרכבת שנבדקו נמצאו לא נגישות, בעיקר מבחינת חנייה, שילוט, פסים מובילים, פסי אזהרה וחיווי קולי במעליות. יחד עם זאת, ברובן, למעט אחת שבה נאלצנו להוציא צו נגישות, אשר רק לאחריו תוקנו הליקויים, החלו עבודות לתיקון הליקויים מיד לאחר קבלת מכתבי ההתראה".

 


ב- 9.3.2010 התפרסם בידיעות אחרונות שבעקבות פניה של ח"כ אילן גילאון, ח"כ משה מטלון ויובל וגנר (יו"ר "נגישות ישראל") התירו נסיעת קלנועיות ברכבת. בידיעה הודגש הצורך בתיאום מראש.


באמצע מרץ 2010 התפרסם ב"כלכליסט" שהוגשה תביעה ייצוגית של לקויי ראייה נגד רכבת ישראל. התובע הוא ראובן ברון וסכום התביעה עומד על 25000000 ש"ח. במרץ 2014 ראובן ברון מגיש תביעה ייצוגית חדשה נגד רכבת ישראל. הדגש בתביעה הוא על היעדר נגישות ללקויי ראייה מספיקים בכל תחנות הרכבת בישראל. לפי כתב התביעה, הליך גישור בתביעה מ- 2010 נכשל. התובע שכר מורשי נגישות שסקרו את כל תחנות הרכבת ומצאו ליקויי נגישות חמורים ללקויי ראייה.


באוגוסט 2010 הגיעה תלונה מפורטת על קשיי נגישות במעבר בין תחנת "עזריאלי" בתל אביב למגדלים. חסר שילוט והמעלית לא מגיעה ליעד בדרך הרגילה (צריך "להזמין" אותה מבחוץ). המתלוננים לא קיבלו תשובה עניינית מ"פניות הציבור" של רכבת ישראל. 


בדצמבר 2010 אירעה שריפה בקרונות רכבת בין חיפה לתל-אביב. הנוסעים התקשו לפרוץ את דרכם החוצה ובנס נמנע אסון גדול. האירוע הזה מעלה שוב את שאלת אמצעי הפינוי מהקרונות של אנשים עם מוגבלויות במקרי חירום.  

 


בנובמבר 2011 נמסר לנו על הוצאת "צו נגישות" לרכבת ישראל בנושא עמדה לא נגישה בתחנת "סבידור". בעת כתיבת שורות אלה לא מצאנו פרסום רשמי (למשל באתר הנציבות).


בינואר 2012 היה קצת גשם (קורה לפעמים) ודווקא חניות הנכים בתחנת נתניה היו מוצפות:

תחנת רכבת נתניה בחורף 2012

המתלונן מספר שהעירייה ורכבת ישראל מגלגלים אחריות מהאחד לשני, אנחנו מנסים לברר ולדרוש ניקוז טוב יותר.

 

באוקטובר 2012 הגיעה תלונה בשם קשיש (שמתקשה בהליכה) שהגיע בערב ברכבת ממודיעין לתחנת הרכבת בקרית מוצקין והיא הייתה לא מאויישת (פרט לאבטחה). המעליות לא פעלו והקשיש נאלץ לנוע במדרגות. המשפחה כתבה להנהלת הרכבת ואנחנו ממתינים לתשובה. החיסכון שמושג ע"י השבתת המעליות ואי-העסקת עובדים בתחנות בערב ובלילה (כאשר הרכבת פועלת) עלול להתבטל עקב תאונות (כמו המקרה באשקלון ב- 2007).


בינואר 2013 מגיעה תלונתו של אבי טורס, מתנדב "נגישות ישראל צפון" על בעיות שונות ברכבת. מכתב גלוי ששלח להנהלת "רכבת ישראל" מצורף למטה, יחד עם רשמי פגישתו עם המנכ"ל ורעיונות לשיפור הנגישות.


בפברואר 2013 מתפרסמת עתירתו של גיא גרשטיין לבג"ץ בנושא השירות ברכבת וההודעה מראש. התפרסמו גם כתבות בנושא וב- 13.2.2013 התפרסם שמשרד התחבורה החליט לבטל את הצורך בהודעה מראש. ב- 14.2.2012 הופיעו גיא גרשטיין ושר התחבורה בתוכנית הבוקר של "ערוץ 2" והציגו את ביטול הנוהל של ההודעה מראש. זו החלטה מבורכת ביותר (שהייתה צריכה להתקבל מזמן), אך אנחנו ממתינים לדיווחים על אופן היישום שלה. לפי עורך הדין של גיא גרשטיין, נחוץ אישור של משרד האוצר וועדה בכנסת. שר התחבורה הכריז שההנחייה מיידית ושהוא יעקוב אחרי הביצוע. המשמעות היא שבכל התחנות הנגישות צריך להיות עובד מתאים (להפעלת המעלון הנייד) בכל שעות הפעילות.

 

כעבור זמן קצר ביותר התברר שאין כוונה ליישם את ההחלטה מיד כמובטח. בהתחלת מרץ 2013 התפרסמו תלונות על המשך הדרישה להודעה מראש. בקישור אפשר לשמוע הקלטה של מוקדנית רכבת ישראל שמתעקשת על הדרישה ולא מכירה בהחלטת השר. לקראת סוף אפריל 2013 הנושא מגיע לפתחם של חברי כנסת וסגנית שר התחבורה, ח"כ חוטובלי, מצוטטת כך: "תקנה זו נועדה לעזור ולאזן בין שמירת הזכויות והבטיחות של אנשים עם מוגבלות לבין שמירת הזכויות והבטיחות של נוסעים שאינם עם מוגבלות... לאור הנחיות שר התחבורה לאפשר לכל נכה להגיע לתחנות הרכבת בארץ גם ללא הודעה מוקדמת, ... הגעתו תהיה ללא כל התחייבות לשמירת מקום מושב מתאים... הוחלט להתחיל בפיילוט לבחינת אפשרות צמצום טווח ההודעה הרשמי לפני הנסיעה המתוכננת, אשר יעמוד מעתה, ולמשך שלושת החודשים הקרובים, על פרק זמן של שש שעות בלבד."


באפריל 2013 מגיעה תלונה על השבתה ממושכת של המדרגות הנעות בתחנת ראש העין (שמוגדרת כנגישה). המצב מכביד במיוחד על קשישים ואחרים שמתקשים במדרגות ומגדיל את העומס על המעלית. פנינו ל"פניות הציבור" של "רכבת ישראל" בבקשה לתחזק ולהפעיל שוב את המדרגות הנעות.


במאי 2013 מגיעה תלונה על חוסר נגישות בתחנת "בת גלים" בחיפה. גם באתר האינטרנט של הרכבת התחנה לא מסומנת כנגישה (פרט לקיומן של 3 חניות נכים). יש נטייה להזניח אותה לטובת ה"מרכזיות" החדשות (יחסית), אך המיקום של תחנת בת-גלים חשוב מאד: בסיס חיל הים, בית חולים רמב"ם, מרפאת "לין" וחוף ים. פנינו ל"פניות הציבור" של "רכבת ישראל" בבקשה להתקין סידורי נגישות בתחנה הזאת.


 

בספטמבר 2013 מגיעה תלונה על סירוב להסיע אישה עם מוגבלות המשתמשת בקלנועית קטנה ברכבת. התירוץ הפעם - לקלנועית יש 4 גלגלים. וכך, למרות שהממדים של הקלנועית בסדר לפי אתר הרכבת ונייר העמדה של הנציבות, הגלגל הרביעי יגרום לכך שהאישה תזדקק להסעה ברכב מיוחד בעלות של מאות שקלים. חיפשנו באתר הרכבת ומצאנו דף שכתוב בו כך (ההדגשה שלנו):

"לצורך כללים אלו, "קלנועית" משמעה רכב מנועי חשמלי בעל שלושה גלגלים, בעל היגוי, באמצעות כידון או מוט היגוי, שמהירות נסיעתו המקסימאלית לא תעלה על 12 קמ"ש והמיועד לנהיגת אדם אחד בלבד.".

אנחנו מנסים לברר את ההיגיון מאחורי הכלל הזה ואם הוא מקובל על הנציבות ועל חברי הכנסת שטיפלו בהתרת נסיעה עם קלנועית ברכבת. בנציבות ובמשרד התחבורה לא מכירים את ההגבלה הזאת ונראה שהיא נקבעה באופן חד-צדדי על ידי מישהו ברכבת ישראל. בינתיים הושגה הסכמה של "רכבת ישראל" (בהתערבות יועץ הנגישות של משרד התחבורה) לנסיעת האישה עם הקלנועית מהצפון לשדה התעופה בתחילת אוקטובר 2013. אנחנו פועלים להסרת המגבלה באופן כללי.

 


 

 בפברואר 2014 מגיעה תלונה על נגישות לקויה אל תחנת הרכבת בנהריה. האפשרות להעלות ולהוריד נוסעים ברחוב לוחמי הגטאות בוטלה והגישה היחידה היא משדרות הגעתון. בכניסה הזאת יש סימון "אין עצירה" ועל חניות נכים אין מה לדבר. במובן מסוים הפכו את התחנה ל"זעירה" ותושב העיר סיפר לנו שהוא נוסע לעכו כדי להמשיך דרומה ברכבת, כי אין חניה בתחנת נהריה. אפשר, כמקובל, לגלגל את האחריות לעירייה, אך "רכבת ישראל" צריכה ללחוץ (דרך משרדי התחבורה והפנים, אם נחוץ) שהעירייה תפתור את הבעיה. פנינו לנציבות השוויון ולהנהלת רכבת ישראל.

ב- 14.3.2014 מתפרסמת כתבה בנושא ב"צפון 1" (רשת מקומוני "עומר-מדיה") בעמוד 20 של המהדורה הדיגיטלית. היוזמה לכתבה היא של חברי עמותת "כיוונים", עמותה שמכינה אנשים עם צרכים מיוחדים לחיים עצמאיים. מהתגובות בכתבה אפשר להבין שיש זריקת אחריות בין העירייה ל"רכבת ישראל" בכל הנוגע לסגירת המעבר מרחוב לוחמי הגטאות. נטען שם שראש העיר פנה גם למשרד התחבורה בעניין. "רכבת ישראל" טוענת שהתחנה עצמה נגישה, כולל שירותי הנכים.

 


דו"ח מבקר המדינה לשנת 2009

 

במאי 2010 התפרסם הדו"ח השנתי (60ב') של מבקר המדינה ל- 2009. הדו"ח מאשר (באופן כללי) את הטענות שעולות בתלונות. בעמוד 1023 אפשר למצוא ביקורת על השירות לנוסע באופן כללי ועל נושא הנגישות באופן ספציפי:

"משרד התחבורה לא פיקח על תפעול הרכבת, על רמת השירות בה, זמינות השירות וטיבו, ולא ביצע בקרה תפעולית על פעילות הרכבת כפי שהוא עושה בנוגע לתחבורה הציבורית (להלן - תח"צ) באוטובוסים...

משרד התחבורה לא גיבש אמות מידה לרמת השירות, לטיב השירות ולזמינות השירות לנוסע ולא קבע סנקציות בגין אי-עמידת הרכבת בכללים מזעריים של השירות לנוסע, כפי שמקובל ביחסים בין המשרד לחברות תח"צ באוטובוסים. גם הרכבת לא קבעה כללים לרמת השירות ...

אמנם הרכבת הציגה שיפור בנושא נגישות והתאמה לתקנות השוויון, אולם הרכבת לא הגדירה בנוהל פנימי את נושא הנגישות לנכים אל תחנת הרכבת ובתוך התחנה...

הרכבת לא הכינה נוהל טיפול בתלונות הציבור...

בתחנת "ההגנה" בתל אביב אין מגרש חניה. הביקוש הוא לכ-300 מקומות חניה.".


דיונים בכנסת

 

בסוף מאי 2007 התקיים בועדה לפניות הציבור של הכנסת דיון על הנגשת התחבורה הציבורית לנכים. הפרוטוקול בקישור כולל פרק נרחב על רכבת ישראל. תודה ליו"ר הועדה, ח"כ סופה לנדבר, על הניהול התקיף של הדיון. ציטוטים נבחרים:

"איגור גונופולסקי (מתלונן):  רציתי, למשל, לנסוע ברכבת של ‎12, רכבת מאוחרת ב-‎12 בלילה. התקשרתי יותר מיום מראש. גם אז לא אישרו את הנסיעה, אמרו 'מנהל התחנה לא נמצא, אין אפשרות לנסוע'. בחלק מהמקרים אני פשוט נאלץ להגיע ואז אני מבקש עזרה מאנשים. כלומר, מעלים אותי פיזית עם הכיסא, שזה מסוכן... בחלק מהמקרים, כשכן נקבעת נסיעה, הכול בסדר, מסודר, ‎12 שעות בראש, אני בא לתחנת יעד, אף אחד לא ניגש להוריד אותי מהרכבת ואז אני פשוט מפספס תחנה. המשכתי לנסוע. אני בכיסא רגיל, אני יכול לבקש מאנשים להוריד אותי פיזית. יש אנשים שמשתמשים בכיסא ממונע, כבד והם פשוט נתקעים על הרכבת... קורה שבתחנה מסוימת מעלית לא עובדת והם מתקנים אותה רק אחרי שבוע-שבועיים. זה לא מופיע בשום לוח מודעות".

"יעקב כהן (מתלונן): ... ברוב הדר ופאר חנכו תחנת רכבת חדשה בבאר שבע צפון באוניברסיטה, והזמינו את כל המכובדים לטקס והפעילו תחנה נהדרת, רק בערך חודש וחצי אחרי שהתחנה התחילה לעבוד, עוד לא התקינו שם את המעלון שמעלה את הנכים מהתחנה עצמה לרציף. זאת אומרת, היתה תחנה נהדרת, אבלה נכים לא יכלו להשתמש בה. פניתי, ... ושאלתי איך נתנו רישיון הפעלה לתחנה? ".

דיון המשך התקיים בדצמבר 2007. ציטוטים נבחרים:

"שמואל חיימוביץ (ממונה נגישות ארצי):             נציבות השויון פנתה לרכבת ישראל בקשר לתלונות שקיבלנו ביחידה לפניות הציבור, והתריעה על כך שבכוונתה להוציא צו נגישות לרכבת ישראל... הבעיה המרכזית היא פרשנות לא נכונה של רכבת ישראל בקשר להודעה מראש .... אנו רואים הרבה פעמים בהרבה הקשרים, וגם בהקשר של תחבורת אוטובוסים, שהגורם האנושי מהווה מכשול להשגת היעד של הנגשת התחבורה הציבורית... אני חושב שהעובדה שבונים עכשיו קו רכבת לירושלים ולא עושים אותו גובה קרון שווה גובה רציף זה לא בסדר. "

"גרשון רודמן (אזרח):             עם כל הכבוד, אין לנכה אפשרות לבדוק, אם הוא אומר לו שזה לא עובד. אם זו התחנה בבנימינה או עובד התחנה שהלך לישון או שהמעלון מקולקל, עם כל הכבוד זה לא מעניין אותי. .... אתם מחפשים את התקנות: 2013, 50% או 20%? אפילו בשביל 1% יהיה לכם תירוץ להגיד "לא". צריכים חד-משמעית לחתוך את זה ולעשות חוק שבכל מקום שנכה לא מקבל שירות אתם תיקנסו  במחיר שיעלה לאותו נכה לקחת הסעה הלוך וחזור במכונית של "יד שרה" למשל או במונית מותאמת. "

"יצחק לביא (משרד התחבורה):             השורה התחתונה - הבעיה מוכרת והעניין כואב. הפתרון, שמוצע בתקנות של הודעה מראש, הפילוג על פני הזמן ו-50%, זה הכל תרופות של ברירות מחדל מכיון שאיש לא אמר: אני מסוגל להניח על השולחן, ואני מדבר בתקציבים של מיליארדים, או שמחליפים את כל הקרונות לאותו גובה ובהתאמה בונים את כל הרציפים. האמיני לי שאלה סיפורים של מאות מליונים... למדינת ישראל אין את היכולת לבצע את הפעולה הזאת ... יש פה סוגיה שמשום מה מתעלמים ממנה - הבטיחות של אותו אדם בכסא גלגלים. ברגע שאני מחייב את עובד הרכבת לטפל בו, אני מטיל עליו גם אחריות לשלומו של אותו אדם: "תעלה אותו ..., ותוריד אותו". ברגע בו עולה הדרישה לבצע את הפעולה הזאת באופן עצמאי לחלוטין, יש כאלה שמסוגלים ויש כאלה שלא מסוגלים. האם מתוך השולחן הזה תצא התחייבות שפוטרת את הרכבת מלהיות מחוייבת כלפי שלומו של האדם?"

"היו"ר סופה לנדבר:             .... אני רוצה לציין את מספר הטלפון של שי אייזנברג, סמנכ"ל רכבת ישראל; אם קורים מקרים או חלילה וחס יכולים לקרות מקרים שנכים יצטרכו, ברצון הוא נתן את הטלפון שלו. מספר הטלפון שלו הוא: 036117000. אני מבקשת מהרכבת לבטל את ההודעה מראש תוך שבוע ימים בגלל שעשינו ישיבה נוספת אחרי חצי שנה של המתנה. שוב, אני אומרת שאם אתם לא תשנו זאת ברצון, ואתם יודעים לעשות את הדברים אם אתם רוצים, אנו נצטרך להביא חקיקה עם סנקציות חמורות."

 

בנובמבר 2010 (במסגרת "יום הנכה הבינלאומי")  הנושא נדון שוב בוועדה לפניות הציבור. לצערנו הייתה תחושה של "שידור חוזר" ללא התקדמות ממשית מאז הדיון ב- 2007.


 

קישורים והערות

 

 

  עמדת נציבות: ביצוע תקנות שוויון (תחבורה ציבורית) ועיכוב צו נגישות, 2008
  מכתב גלוי של אבי טורס ורשמי פגישתו עם מנכ"ל רכבת ישראל
  גיא גרשטיין נגד משרד התחבורה, רכבת ישראל ונציבות השוויון, ינואר 2013
דרג את הכתבהדירוג כתבה רכבת ישראל: 2 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
2 מדרגים
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד